קיצור מחברת הקודש תטז

להכין אותה שתהי' עזר כנגדו להעלות מיין נוקבין לקבל מיין דוכרין כנגדן

שער שמיני עצרת

וביום שמיני חג העצרת הוא חותם בבחי' אחרת והוא כי אז ניתנה אליה בסוד הזיווג סוד הה' גבורות ונותנים זעיר לנוקבי' והם גבורות חדשו' מן הזעיר כי אותם של הו"ר הם גבורות דאימא ולא ע"י זעיר, אמנם אותם הגבורות של שמיני חהע"צ הם ממותקות כי הם ע"י זעיר והם סוד זיווג וזהו גבורות גשמים. וזהו שאנו אומרים במוסף יום ח' חג העצרת משיב הרוח ומוריד הגשם כי אז הוא הזיווג והורדת טיפת הזרע במעי הנוקב' וכל הטיפה תחלה בשורשה במוח נקראת או"ר. ואח"כ בהכנסה ברחם הנוקב' נקרא מי"ם וזהו סוד מוריד הגשם ביום הזה ואח"כ רקי"ע אחר שנגמר הוולד כנודע בזוהר תרומה. אמנם מים אלו באים מלובשים עם החותם דנוקב' כנ"ל ולכן גשמי"ם בגי' משנ"ה שהן ג' מילויים של אהי"ה הנ"ל שהוא סוד החותם אז כל גבורות המלכות הם נמתקים ע"י הזיווג שנותן בה החסדים. ואח"כ כל אותה השפע שהם גשמי ברכה הוא הוריד לנו בעת החורף ולכן מברכין ביום ח' על הגשמים

גם ידוע מה שמביא בדרוש אחר שאין זו"נ יכולים להזדווג ביחד אלא ע"י סוד הדורמיטא שאימא הוציאה את הנה"י שלה מתוך זעיר ונותן לה באחוריים לרחל לתקן אותה אל הזיווג ואח"כ נכנס פעם אחרת בתוך הזעיר ומתקן אותו אז מזדווג זו"נ ביחד זיווג שלם. והנה ביום ר"ה היה סוד הדורמיטא כנודע ומאותו היום אין זיווג עם רחל עד חג שמיני עצרת וכשהיא נתקנת עכשיו הוא חוזר כל האורות פעם אחר לתוך ז"א והנה המוחין של זעיר הם נה"י דאימא שיש בהם ג' אהי"ה. 'דיודין בנצח. 'דאלפין בהוד. 'דההין ביסוד. וכשנכנסים בתוך זעיר אז נקרא ז"א חתן שג' אהי"ה הנ"ל עם ג' כוללים עולים חת"ן אז הוא ראוי לזיווג עם הכלה אשר יש לה שני גבורות של אימא שהם כ"ל וה' גבורות של ז"א ממותקות אזי היא נקראת כל"ה והם ראויים לזיווג ביחד לקראות אותם אי"ש ואש"ה כידוע. וז"ש בגמרא הנ"ל מאימתי מברכין על הגשמי"ם. ר"ל שהם גבורות גשמים המלובשים בתוך חותם שלי מלכות העולה גשמי"ם. ר"ל באיזה זמן נקראים אותם הגבורות גשמי ברכה שהם ממותקים וראויים להוריד עלינו וזהו שאמר משעה שיצא חתן לקראת כלה, ר"ל כשהוא נקרא חת"ן שיש לו ג' אהי"ה עם ג' מילויים והיא יש לה הג' מלויים של שלשה אהי"ה העולה גשמים ואז היא נקראת כלה שיש לה הגבורות כפולים מאימא ומזעיר ובאותה הפעם מזדווגים ביחד והוא ביום שמיני חג העצרת אז ראוי לברך על הגשמים שהם ממתקים ונקראים גשמי ברכה, ומאי מברכין מודים אנחנו ל"ך שהם ה' גבורות העולים ל"ך והם אותיות כ"ל וז"ס גבורות כפולים אותיות כפולים מנצפ"ך ב"פ והם מבינה שנקראת אלהים חיים ומזעיר שנקראת הוי"ה וזה מודים אנחנו לך ה' אלהינ"ו ז"א ובינ"ה. על כל טפה וטפה שהורדת לנו שהם גבורות של אימא ושל זעיר וכשהם ממותקים אז הם יורדים לנו ואז נקראים גשמי ברכה. ע"כ כתב יד הנ"ל

מהרח"ו זלה"ה ביום ש"ע אוזיפת אימא שהיא לאה לברתא שהיא רחל אותן הארות שהיא לקחה ע"י שאר המקיפים מידי עברה לאבא לישראל ומהם לאימא ותבונה עד בא למקומה ממש ואכללו כחדא ואתי חתן איהו ז"א וחדי עם נוקבא ומלביש ומכסה משלו לכן עושין בי"ט זה שמחה גדולה

מנהג ישראל כי בש"ע עושים שמחה גדולה לפני הספרים ומקיפים ז' הקפות עם הספרים מסביב וקוראים אותו שמחת תורה כנזכר בזוהר פ' פנחס. ונוהגים בני ישראל למעבד עמה חדוה ואתקרי שמחת תורה ומעטרין ס"ת בביתא. ואני ראיתי למורי ז"ל שהיה הולך לפני הספרים ומרקד ומרנן בכל יכלתו בז' הקפות וביום לא ראיתיו. ואח"כ כשהיה הולך לבה"כ אחרת שהיו מתאחרים שם והיו עושים הקפות עם