כתבי קודש נד

כשהם בב' שיטות אבל כשהם בשיטה אחת ודאי דאין למדין כנ"ל ודברי רמ"א נכונים וא"ש

ומה שהקשה הט"ז על הרמ"א הא בל"ז פסול שמא חתך חובתו מאותו חצי שיטה שהי' מקודם שטר נראה דלק"מ דבל"ז קשה קושיא הנ"ל למה תקנו דוקא דשטר חלק חצי שיטה ושיטה כשר ושטר של חצי שיטה ושיטה פסול למה לא להיפך, אך איכא למימר באמת זה השטר פסול מטעם שמא מחק חובתו וא"כ מותרים להניח חלק חצי שיטה ושיטה דאם יגייז ויעשה שטר מחדש הא נפסל אותו מטעם שמא מחק חובתו ואם יזייף הא לא נלמוד ממנו כנ"ל ומש"ה הי' עיקר התקנה להכשיר שטר חלק א"כ השתא שבא לפנינו שטר של חצי שיטה ושיטה חיישינן שמא גייז שהי' שטר חלק של חצי שיטה ושיטה דהא מותרין לעשות כן כנ"ל ודו"ק

(סי' ס"ו ס"ק ע"ה) הקשה הש"ך על המחבר שם שכתב לפיכך הזוכה בשטר הפקר שחבירו הפקיר שטרו אינו קונה ע"י המלוה הכתובה בו, והקשה הש"ך הא בלאו הכי נמי לא קנה דהא הלוה שחייב בשטר זה הוא קידם בו ומיד שהפקיר השטר זכה הלוה במה שבידו והביא ראי' מש"ס פרק הפרה (דף מ"ט) בשכר הגר שזכה הלוה במה שבידו תיכף במיתת הגר ועיין בתומים ובקצות החושן ובנתיבות כולם דחקו עצמם ליישב

ונראה ליישב דהנה ודאי שיעבוד הגוף שיש לו על הלוה בודאי אינו יכול להפקיר כמו שאין יכול למכרו הגם דלהלוה עצמו יכול להפקיר, הא קיי"ל דהפקר לא הוה עד שיפקיר לכל העולם והכא לא הוי הפקר אלא להלוה עצמו וא"כ ממילא לא הוי הפקר אפי' נגד הלוה וא"כ נשאר שיעבוד הגוף אצל המלוה ולא הוי הפקר אלא רק שיעבוד נכסים ואהא לא קשה דהלוה קודם הוא לזכות בשיעבוד נכסים דלא ירויח בזה דהא אם שיעבוד הגוף ממילא משועבדים נכסי הלוה להמלוה מטעם ערב וא"כ הי' יכול אחר לזכות בשיעבוד נכסים אם לא מטעם המחבר אבל שטר בנכסי הגר דהתם במחל נכסיו זוכה מטעם יורש וא"כ אם הלוה קדים יכול לזכות גם בשיעבוד הגוף דהא היורש יורש את שיעבוד הגוף דהא קיי"ל אפי' יורש מוחל ואם זכה בשיעבוד הגוף ממילא נפקע שיעבוד נכסים ודוק היטב

ואח"כ מצאתי כעין זה בפנ"י במס' קידושין גבי עבד עברי על תוס' ד"ה ולימא לי' באפי תרי זיל ע"ש ובס' הפלאה על קידושין

אה"ע

(סימן ס"ו סעי' א') אסור להתייחד אפי' אם ירצה לייחד לה בכתובה מעות אין שומעין לו וכתבו הטעם דאפי' אם נותן לה המעות מידו לידה שתצניעם בבית אבי' כדאיתא בגמ' שתיקן שמעון בן שטח שיהי' כותב לה כל נכסי אחראין וערבאין