כתבי קודש נג

רק מדינא דש"ס, אבל לדידן וודאי דפסול דהא מותרין להניח חלק כנ"ל אלא אף לדינא דש"ס שאסורים להניח מ"מ כיון דאיכא ריעותא ודוק היטב

ואם נפשך לומר מ"מ למה תקנו דשטר שהניחו חלק כשר ושטר של חצי שיטה ושיטה פסול למה לא תקני כמו בב' שיטין דשטר של חלק כזה ושטר של ב' שיטין כשר זה ליתא דסמ"ע כתב אפי' לדינא דהש"ס דשטר חלק כזה פסיל מ"מ שטר של חצי שיטה ושיטה פסול כיון דאיכא ריעותא דנחתך כנ"ל וא"כ לא הועילו חכמים בתקנתן דשטר חלק פסול הא אעפ"כ נפסל השטר של חצי שיטה ושיטה ע"כ תיקנו השטר חלק כשר ולא חיישינן שיגזוז הא יהי' פסול ואם יזייף יהי' ש"ו בשיטה אחת ואף דאיכא שיטה אחרונה חלק מ"מ יהי' ניכר הזיוף ולא נלמוד אחר ש"ו הראשון אבל מדינא דש"ס דלא כתבינן בכל השטרות ש"ו שפיר חיישינן כשהניחו חלק שמא יזייף ויחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה ולא יהי' ניכר שום זיוף מש"ה פסול וזה הוא לדברי הסמ"ע אבל הש"ך הקשה עליו מהיכי תיתי בשביל איזה ריעותא לומר שהעדים לא עשו כתיקונה ולקלקל חזקתן עיי"ש בש"ך, ולפמ"ש לעיל איכא למימר באמת לדינא דש"ס דשטר שהניחו חלק פסול כיון דאיכא ריעותא דנחתך לפנינו אמרינן דהעדים הניחו חלק דהא רשאים להניח והוא גייז לי' וכתב שטר מחדש ולזה גם הש"ך מודה שאם השטר שהניחו חלק כשר שטר של שיטה ומחצה פסול כיון דאיכא ריעותא דנחתך לפנינו אמרינן שהוא גייז לי' כולה ודו"ק

ובזה יתורץ הע"ש הביאו הש"ך שם וז"ל הע"ש דהא אמרינן לעיל (סעי' ו') דכשר כשהניחו חלק וא"כ חיישינן שמא גייז המלוה, והקשה הש"ך שם תמיה הא אמרינן לעיל שהוא פסול, ולפי הנ"ל ניחא דלעיל מיירי לדינא דש"ס וראי' דהא כתב לעיל לשון חזרת השטר ולדידן לא שייך זה רק ש"ו, א"ו לדינא דש"ס מיירי. אבל לדידן מותרים להניח כנ"ל דאם לא כן למה כתב הרמב"ם דינו דווקא לדינא דהש"ס אלא וודאי לדידן מותרים להניח כנ"ל א"כ שפיר חיישינן שמא גייז וא"ש

ומה שכתב הש"ך דמדברי ראבי' מוכח להיפך ולפי הנ"ל אדרבא מוכח להדיא כרמ"א דמה שכתב דראב"י סובר דתרי ש"ו אין למדין אפי' כשיש שיטה חלק, ולפי הנ"ל איכא למימר דשפיר סובר דלמדין היכא דש"ו הראשון הוא שיטה שלישות וש"ו השני בשיטה שני' ושיטה אחת חלק דליכא למיחש למידי כמ"ש המחבר לעיל (סי' מ"ד סעי' ט') אבל היכא דתרי ש"ו הם בשיטה א' לכולי עלמא אין למדין מטעם הנ"ל, ומה שהביא הש"ך ראבי' שחולק על הרשב"ם וראבן שכתבו השתא דכתבינן ש"ו אף שני שיטות חלק כשר וכתב הראבי' וא"נ דחיישינן שמא גייז וכ' הש"ך קשיא משמע דחשש שמא יזייף ויכתוב עוד ש"ו בשיטה שני' לא חיישינן דאל"כ למה כ' דווקא שמא יגייז, לא קשה דראב"י אינו נותן טעם רק על עיקר התקנה דעשינו ששטר ב' שיטות חלק פסול ולא עשינו שהוא כשר רק שלא נלמוד מב' שיטין ע"ז כ' דאיכא חשש שיגיז כנ"ל, אבל השתא דפסול ב' שיטין חלק מחשש שיגיז וודאי מתרי ש"ו