קהלת משה לז

ובאמת לא סתרי אהדדי כי הצדיקים אשר תמיד דבוקים בעין ה' דלמעלה ונעשה התדבקות עיינין בעיינין ואז עיני ה' אל צדיקים תרין עיינין דלעילא ודלתתא אבל היראים שאין כחם יפה כ"כ להתדבקות עיינין בעיינין אזי עין ה' אל יראיו המשגיח עליהם לבל יפלו מדביקותם. וזהו חצבה עמודיה שבעה הן עמודי העולם שעליהם קיים העולם הוא שבעה ע"י המלכות שנתגדל ע"י ע' פנים של התורה וזהו והנה עומד על היאור שעיקר העמוד של העולם הוא על ידי האור הוא התורה. והנה מן היאור עולות שבע. נתעלה מזה המלכות כנ"ל. פרות. להיות המדות פרות ורבות עי"ז כדכתיב בן פורת יוסף שיהי' בן למקום. פורת יוסף כשיפרה וירבה הכל אל יוסף הוא צי"ע. ותרענה באחו. וכ"ז בא ע"י האחוה והתחברות של ישראל יחד. והנה שבע שבלים. שבלים מורה על שירה כדכתיב ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו וכה"א נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו. וזהו והנה ששמחה גדולה כשבא שבע ר"ל כשבא אל המלכות ע"י שבלים היינו השירה והם עולות בקנה אחד נכללים בכלי אחד במלכות ופרעה הבין כ"ז כמו שנפרש בפסוק אחרי הודיע אלהים אותך ע"ש ויוסף בפתרונו הבין שנוכל להשמר משבע אשר לעומת זה והש"י יוליכנו בדרך האמת אמן

א"י ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם. יבואר בהקדם הפסוק בתהלים ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור. דהנה הבוב"ה יתברך ויתעלה זכרו לנצח נצחים לא הי' צריך לברוא כלל העולם למענו כי הוא הי' הוה ויהי' והוא לבדו מלך קודם בריאת העולם כמו עתה אך עיקר ד הבריאה לא הי' כ"א שיתגלה אלוהותו בכל העולמות. ואפילו בעוה"ז שקודם בריאת העולם הי' אלהותו כמוס בעצמותו ואין מלך בלא עם. ע"כ ברא העולם שיתגלה ויתפרסם אלוהותו לכל באי עולם וזה ה' שמך ור"ל מה שצמצם הבוב"ה שכינת כבודו בד' אותיות הוי"ה ב"ה זהו לעולם ר"ל שיתגלה אלוהותו ית' בזה העולם דהיינו שיוכל לברוא העוה"ז שהוא בבחי' סוף וגבול. והבוב"ה הוא א"ס ובלי קץ וגבול לזה צמצם עצמו כביכול בד' אותיות הוי' ב"ה לבוא לבחי' סוף וגבול לברוא העולם שיעבדהו ויתגלה אלוהותו בעולם. וזהו לעולם מלשון העלם. כי קודם בריאת העולם הי' כביכול בבחי' ההעלם אבל עתה כשנברא העולם נתגלה ונתפרסם אלוהותו בכל העולם וזהו ה' שמך לעולם. ה' זכרך ה"ל מה שהבוב"ה הוא בחי' דכר המשפיע. הוא לדור ודור. הוא לשון דירה ר"ל כפי מה שהאדם עושה מדור לשכינת כבודו יתברך בקרבו. כמו כן הוא ית' משפיע לו כל צרכיו. והנה למעלה בפרשה כתיב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. דידוע דשר המשקים הוא ג"כ משפיע. אבל עיקר השפע בא מיוסף שהוא מרמז לצי"ע והשר המשקים כפר בזה ולא רצה בזה לקבל השפע מצי"ע וזהו ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. ע"כ כתיב בתרא ויהי מקץ שנתים ימים. ר"ל שעי"ז הי' ח"ו שינוי בהימים עליונים דהיינו בהירות העליון. כי ימים רמז לבהירות הבוב"ה וזה שנתי"ם לשון שינוי. ומחמת שהי' רצונו ית' שיתעלה אלוהותו בעולם. וידעו הכל שהוא לבדו עיקר המשפיע. ע"כ הי' פרעה חולם לשון הוה דהיינו זה זמן רב הי' חולם בכל לילה וכדאיתא בספר אוה"ח שהי' רוצה להסתיר