קהלת משה רלג

לאור באור פני מלך חיים. וז"א והר סיני עשן כלו נתמלא בבחי' עש"ן כנ"ל בשלש כתות הנ"ל. מפני אשר ירד עליו ה' באש. ור"ל מפני אשר ירד וגו' קודם שירד עליו ה' בגילוי אלהותו כבר נתמלא בחי' עשן באתערותא דלתתא כי אם ירד תחלה ה' לא הי' רבותא כ"כ כי מי האיש יראה המורא הגדול זו גילוי שכינה אשר הרכין ה' שמים ושמי השמים על ה"ס ולא תתלהב נפשו בקרבו אליו ית' והעיד הכ' על עם קודש ישראל כי הכינו עצמם קודם בוא עליהם אור העליון. וזש"א הלל אם אין אני לי מי לי העמיס בצחות לשונו כדבר האמור דרך זו ילכו בה. והוא אם אי"ן העליון. אני לי. אם לא אמשיך בעצמי אי"ן העליון עלי מי לי מי יוכל להועיל לי כי צריך אתעדל"ת תחלה. ובמשמעות דבריו נתן גם כן עצה אם אין אני לי. כשאני רוצה שיהי' אי"ן העליון לי משופע עלי אזי מי לי. מי רומז על התשובה כנודע יעשה תשובה ואז יזכה לאין העליון ולזה נק' אין שמשמעות אין לשון הן ולאו שהוא בלתי מושג ועל ידי התשובה יזכה להשפעת אין קדישא עליו. ולזה ניסוך המים הי' מיין ומים מזרחי של יין ומערבי של מים כי יש מימי החסדים ומימי הגבורות שצריך להתגבר עצמו לבל יהי' מערבי לשון עירבוב שלא יהא שום תערובות כ"א כלו כלול זך וצלול זריחת סוד הוא אין העליון. וזהו מזרחי של יין יי"ן גי' סו"ד והבן. כי זה כל תענוגו יתברך מעבודת בנ"א שישיגו את או"ר ר"ז העליון וכמו שמצינו בעקידה שעקד אברהם אבינו ע"ה את יצחק בנו ויבקע עצי העולה ויקם וילך אל המקום ולכאורה עצים אלו מה טיבן וכי מי צוהו ליקח עמו עולה וכי שם לא ישיג עצים וגם למה בקע אותם בביתו. אמנם דבר גדול הראה אבינו אברהם כי בלכתו לקיים צווי בוראו יתברך ובפרט להעלות בנו יחידו בוודאי הי' לו התפשטות הגשמיות ולא הי' בזה העולם ולא הי' רבותא בזה שרצה להעלותו כי לא הי' בזה העולם. ולכן מעשה אבות סימן לבנים שממנו יראו וכן יעשו כי האדם עץ השדה כי האדם נק' עץ ונותן תענוג בשדה דלעילא תקל תפוחין קדישין. ולכן ויבקע עצי עולה שגם בהיותו אדם עץ השדה שהי' עדיין בזה העולם בקע והבדיל עצמו מאהבת בנו לקיים מצות בוראו וגם אז העלה עולה למעלה ליתן תענוג ונח"ר אליו ית'. גם בהיות כי ידוע כי לדבר גדול כזה לעקוד בנו ולהמתיק הדינין צריך לעשות יחודים וגם פדיון כאשר כל צדיקי הדור עושים ולכן ויבק"ע יש בו אותיות יב"ק השם הקדוש היוצא מפסוק "יעננו "ביום "קראנו גי' שלש שמות הוי"ה אהי"ה אדנ"י. עצי הוא עץ גי' ק"ס רמז על הפדיון שעשה. ואח"כ עולה עלה בעלייתו למעלה על ידי שעשה יחוד השמות ופדיון בק"ס גימ' עץ ואז נמתקו הדינים. וזה ותאמר שרה לדעת הזוה"ק ששרה רמז אל הגוף ובמ"א אמר שרה רמז אל הנשמה גם היא אמרה צחוק עשה לי אלהים גם על ידי הגוף והעלאת הנשמה בקרבו עשה לי צחוק שמחה וחדוה ורחמים מאלהי"ם מק"ך צירופי אלהי"ם הנמתקים במעשה בני האדם. וזה החליל חמשה וששה. ששמחת החליל הוא חמשה בה' ספירות חג"ת נ"ה וששה בבואו אל היסוד הוא התקשרות עולם העליון בתחתון לפעולת האדם בדבר שפתיו ולכן על ידי שבת נדחה שמחת החליל ולא הי' אלא חמשה כי שבת בל"ז הוא בחי' היסוד והתקשרות. ולכן חייב אדם להקביל פני רבו ברגל כי הרב בוודאי מקבל אור הפנים דלעילא.