קהלת משה קכב

כתב אלא א' זעירא ולזה ויקרא לשון חיבה שלחיבתו ית' אותנו פותח לנו שער לכנוס בביתו אמנם צריך לזה התפשטות מכל מחשבותיו הגשמיות ולהתדבק בשורש עליון כאשר עשה משה ומי שהולך בדרכיו זוכה להתגלות כזה וז"א אל משה ר"ל למי שהוא בדעת עליון ומתחבר עצמו בשרשו. ועי"ז וידבר ה' אליו קול לו קול אליו ביחוד מתנהג הדיבור אליו לבדו אשר הי' ע"ע בבחי' קול נעשה אליו בבחי' דיבור אליו לבדו ונותן כביכול חיות בהויות עליון בסוד והחיות רצוא ושוב. כי כשהאדם ח"ו אינו מתנהג כשורה נותן מגרעות בהויות עליון. אבל בתקנו מעשיו מתעורר ההויות, ואז וידבר ה' אליו נדבר ומתנהג הויות פליון אליו ובזה יתיישב דקדוק המפרשים דהול"ל ויקרא ה' אל משה וידבר אליו אבל לפי"ד יע'"נ כי מתחלה ויקרא לשון חיבה ובחכמה יבנה בית כנ"ל ואח"כ וידבר ה' אליו מתנהג ההוי' אליו מאהל מועד מאהל היא השכינתא קדישא אשר נמשכה אליו ומשמחת לבו כימי מועד. ועי"ז לאמר מובא תפארת עליון ובא לבחי' אומר ועושה ותגזור אומר ויקם ובידו לאמר כ"ט על ישראל וכן יקום

ואם מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה. כי הנה יש בני אדם אשר מונחים שקועים במחשכים במצולות אשר שכבו לא יקומו. אבל בני עלי' הנק' מנחה על שהם מונחין בין דרועין דמלכא תמיד מגודל אהבתם יומם לא ינוחו ולילה לא ישקוטו להיות תמיד מוסיף והולך באהבתו ית'. וכאשר מצינו בפנחס ויקח רמח בידו וגו' הן אמת כי הפשט כפשוטו אבל יש דברים בגו מאין זכה לזה הנם אמנם כי הנה אברהם מדתו הי' מדת החסד והי' קומה שלימה ועודנו חסר ברית המילה ובהמולו בשר ערלתו נשלמו רמ"ח אבריו מגודל האהבה ופנחס בראותו קלקול זמרי ופגם באות ברית קודש קנא קנאת ה' צבאות ולקח רמ"ח בידו בחי' אברה"ם שהיא בגימ' רמ"ח ואחז מדת אהבה והרג בשונאי ה'. וז"א ואם מנחת מרחשת. מרחש"ת אותיות ש"ת רמ"ח כשתהי' מנחה מונח בין דרועין דמלכא ע"י ש"ת רמ"ח שתשית עצמך קומה שלימה בכל רמ"ח אברין כאברהם במדתו וכנ"ל, אזי סלת בשמן תעשה. כי הנה רש"י ז"ל פי' על מרחשת כלי שהי' במקדש עמוקה שאין האור שורף ומעשי' רוחשין. כוונתו כי הנה כתיב מגיד מראשית אחרית שעי"ז יוכל להיות מגיד וממשיך מראשית עליון על ידי שהוא בעצמו אחרית בענוה גדולה. וכמש"ה אמרתי אחכמה והיא רחוקה הגם שאמרתי שהשגתי החכמה עילאה מ"מ היא רחוקה יודע אני בעצמי כי עדיין רחוקה ממני ולא התחלתי עדיין בכניסת החכמה. וזה שפירש"י כלי שהי' במקדש שאז האדם כלי שהי' ע"י שמקדש עצמו, עמוקה. כשהוא אומר שעדיין לא השיג כלום ועמוק עמוק הוא מי ימצאנו ועי"ז אין האור שורף כי כשחושב שכבר הוא קרוב אליו ית' יוכל לכוות ולשרוף כמו המתקרב אל המדורה. אבל כשהוא בעצמו רחוק בעיניו כנ"ל אין האור שורף. ומעשי' רוחשין שמתגבה בכל פעם בבחי' מחודשת. ולכן ואם מנחת מרחשת קרבנך כשתקרב א"ע בבחי' מרחשת וכאמור אזי סלת הוא מן החטין חט"ה כ"ב אתוון דאורייתא רמז על תורה שבע"פ. בשמן מלשון שמות הם התנאים והאמוראים שעשו שמות ופי' על תורה שבכתב. ואז תעשה ע"י תורה שבע"פ הוא עיקר התיקון. או סלת בשמן תעשה בשמן אותיות ש"ם ב"ן ושם בן מורה אל הבינה בן י"ה עולם התשובה