אמרי צדיקים תצט

מנכסיו שנותן האדם לצדקה הוא מעולה וחשוב מכל נכסיו, א"ה הטעם הוא כיון שהצדקה שנותן האדם לעני כאילו נותנה כביכול להקב"ה כנודע דכתיב מלוה ה' חונן דל, וזה הטעם שדוקא בענין הצדקה החלק מעולה מן הכל יען שחלק זה הולך אל הכל שהוא הקב"ה

בספר רוממות אל על פסוק הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד, כלומר ההון ועושר נשאר בביתו והוא יפרד מהם, וצדקתו עומדת לעד והולך לפניו, לכן ישתדל לפזר מעותיו לצדקה שהוא הדבר ההולך עמו ע"כ

כתבי האר"י. מורי זלה"ה היה נותן הצדקה בשמחה רבה ובטוב לבב ולפעמים לא היה מסתכל אם נשאר לו מעות, והיה נותן מעומד, א"ה הטעם שהיה נותן הצדקה בשמחה רבה ומעומד, משום שהצדקה שאדם עושה עם העני כאילו עושה עם הקב"ה כמארז"ל ע"פ מלוה ה' חונן דל וכי יש שמחה גדולה מזו שבנותנו לעני כאלו נותן למי שהכל שלו, ובהיות שהקב"ה בימינו של העני שנא' כי יעמוד לימין אביון, לכן ראוי לנותנה מעומד לפי שהשכינה לפניו שהיא בימין אביון

זוהר ת"ח מלכות שמים איהו בי מקדשא לקיימא על מסכנין בגין צלא דשרות' וצדיק דא איהו איקרי גבאי צדקה למיחן ולמיזן לכולא דכתיב פזר נתן לאביונים ובגין כך גבאי צדקה נטיל אגרא לקבל כולא

א"ה אומר וצדיק דא איהו איקרי גבאי צדקה, לפי שהצדקה גורם שפע לייחד ת"ת ומלכות על ידי צדיק חי עלמין ולכך גבאי צדקה נקרא צדיק

שקלים בעין יעקב דף ל"ד, מפסולת של לוחות העשיר משה, מחצב אבנים טובות ומרגליות גלה לו מתוך אהלו ומשם העשיר ע"כ, א"ה יש לחקור למה לא העשירו באופן אחר כ"א במחצב בתוך אהלו, ונראה שהוא בא לרמוז לעוסק בתורה שהקב"ה יזמין לו פרנסתו בתוך ביתו, ואל יעזוב התורה בשביל דוחק השעה

ברכות בעין יעקב פ"ג, ת"ר חסידים הראשונים היו שוהין שעה א' קודם התפלה וכו', וכי מאחר שהיו שוהין ט' שעות ביום לשלשה תפלות תורתן האיך משתמרת ומלאכתן אימתי נעשית אלא מתוך שחסידים היו תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת

א"ה מכאן מודעא רבה דאם הגזרה אמת, החריצות שקר. דהנה מזונותיו של אדם קצובין לאדם בכל יום ויום ששליש היום הקב"ה יושב וזן כל באי עולם מקרני ראמים עד ביצי כינים כדאמרינן בגמרא בע"ז, וא"כ חריצותו של אדם והשתדלותו למהר במלאכתו שקר, אם נגזר עליו מעט אין השתדלותו יכול להרבות על מה שנגזר עליו, לכן אין טוב לאדם כי אם לעבוד לבוראו בנחת ובישוב לבו כדי שיוכל לכוין בתפלתו ואל יטרידהו מחשבות עסקיו למהר להן לומר פן ירבה, כי לא יועיל לו כלום, ומה הוא שמועיל לו עבודת הבורא לעבדו בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו, ואז מיעוט מלאכה שיעשה מתברכת וכדאמרינן

לב אריה פ' בהר דף פ"ה משם בעל שפתי כהן, מלבד עולת הבוקר, מלב"ד נוטריקון 'מלוה 'לעני 'בשעת 'דוחקו כאלו הקריב עולת הבוקר ואם תעשה כך אתי עמי במחיצתי ע"ש באריכות

א"ה המלוה לעני בשעת דוחקו כאלו הקריב עולה, פירשו המפורשים בשעת דוחקו של מלוה, שאפי' שהוא עצמו בדוחק אפ"ה מלוה לעני, שאם חוזר ללוה, לעולם הוא בדוחק כי עני הוא, ונראה הטעם למה נחשב כאלו הקריב עולה, כי העני בהיותו רעב גורם התגברות תום על חום הטבעיי ומלחך הדם שבגופו ונשרף כל הגוף וכמאמר המקונן עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב, דמזלעפות הרעב מתרבה החום הטבעי ושורף הגוף כתנור נכמר, והנה ידוע שהעולה כליל, לכן המלוה לעני בשעת דוחקו, שהמלוה עצמו יושב בדוחק אין לחם ועם כל זה מה שיש בידו מלוה לעני, וגורם לגופו התגברות חום הטבעי השורף כל הגוף, בדין הוא שיחשב לו כאלו הקריב עולה שכולה כליל

דרך ארץ זוטא פ"ה, יהי ביתך פתוח לרוחה כדי שלא יחסרו מזונותיך, א"ה כוונת