אמרי צדיקים תצח

רז"ל לכך יתברך משם י"ה, עוד י"ל כיון דעל ידי הצדקה גורם יחוד למעלה ליו"ד עם ה"א לכן מתברך משם י"ה, עי"ל י"ה רמז לשכינה בגלות שהיא דלה כנודע והוא מרחם על דלים לכן יתברך משם י"ה. ע"ש מרז"ל כל הצדקות שישראל עושים בעוה"ז הולכות עמהם לעוה"ב וינוחו אצלם בג"ע שנא' יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו, ושלום זו צדקה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום, והעושה צדקה מובטח לו שיהי' בהשקט ובטחה בעוה"ב שנאמר עבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם ע"כ

א"ה נראה באמרו שהצדקות ינוחו אצלם בג"ע, הם המלאכים שנעשו מכל פעם ופעם שעשה צדקה, כי מכל מצוה נברא מלאך כנודע, ומעלת מצות הצדקה הוא, שהמלאכים שנעשו ממנה אינן זזין מאצלו כדי שיהיו מרכבתו והם לו דוגמת שרי המרכבה, והמלאכים שנבראו משאר המצות שעשה הם המשמשים בפניו, ונראה דזהו כוונת התנא דשכר מצוה מצוה, ירצה מהמצוה נברא מלאך ומשמש לפניו ונמצא דשכרו המצוה עצמה, וזהו ג"כ כוונת התנא אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה כנגדה, שהנה מכל דבור ודבור של תורה שאדם מוציא מפיו נברא ג"כ מלאך ומשמש באופן שאם למד תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה שבכלל השכר הם המלאכים שאתה בורא שישמשו בפניך, וכשיעור שאתה לומד כך אתה בורא מלאכים אם מעט מועט שכרך ואם הרבה נבראים הרבה ונמצא יש לך שכר הרבה כנגדה, עוד נראה באומרו שהצדקות ינוחו אצלו הם העניים עצמם נשמותיהם ינוחו אצלו בג"ע, כלומר זה החיינו וקיימנו בצדקתו זכינו בשבילו לקיים, תורה ומצות ולהוליד בנים להניח זרע בארץ והוא אבינו ואנו בנים לו אין אנו זזין מאצלו, ועל ידי כך יש הכרזה על זה תדיר בעולם המלאכים על צדקותיו אשר עשה כיון שהם אצלם לעין כל

פסחים פרק י' (קי"ט ע"א) עושר שמור לבעליו לרעתו א"ר שמעון בן לקיש זו עושרו של קרח, ואת כל היקום אשר ברגליהם, א"ר אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו, פרש"י ז"ל על זה עושרו של קרח, שעל ידי רוב ממונו נתגאה ונטרד מן העולם

א"ה ראה חיבתו של הקב"ה עם העני שהנה העושר מעמידו לאדם על רגליו שמשמח לבו, דנמצא שהעני לבו עצב עליו על שאין לו ממון לשמחו ועכ"ז שכינה שורה עליו דכתיב את דכא אתי דכא כמרז"ל ואע"פ דאין שכינה שורה מתוך עצבות כמרז"ל, אין זה כי אם מרוב חיבתו עמו, ראה עתה שהנוגע בעני כנוגע בבת עינו, והמחזיקו ומשמחו מה מאד גדול שכרו, ובזה נראה דזה יהיה כוונת מאמר רז"ל אמר הקב"ה כל מי שעושה עם עני כאילו עמי עושה, דהנה כיון שעושה עם העני, העני עומד בשמחה וגורם שהקב"ה שורה מתוך שמחה דכך רצונו ונמצא עושה עמו כביכול, משא"כ כשאין עושין צדקה עם העני, העני עומד בעצבות וגורם להקב"ה להיות שורה מתוך עצבות והוא נגד רצונו אלא דשורה על העני מתוך חיבתו עמו

כתובות פ"א אמר ליה קום אימא מילתא כנגד מנחמי אבלים, פתח ואמר אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של א"א שנא' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחינו בעל הגמול ישלם לכם גמולכם ברוך אתה השם המשלם הגמול

א"ה ראה כח הג"ח עד כמה מגיע שנעשה שותף עם א"א ע"ה ועם הקב"ה, ורמוז לזה, שלא קאמר בקיצור אחינו גומלי חסדים הקב"ה ישלם לכם גמולכם ברוך אתה ה' המשלם גמול, אלא האריך לומר בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של א"א, לומר שהם כמותו שותפים לו, ואמר בעל הגמול ישלם לכם, לומר שהקב"ה בעל הגמול לשלם חסד, וא"כ דומים לבוראם גומלי חסדים כמוהו משלם הגמול

בספר מלכי יהודה דף ח' ע"ב, ידוע שהכל מרובה על החלק, ולפי זה הכל מעולה מן החלק, ועכ"ז לפעמים יהיה מעולה החלק מן הכל והוא בענייני הצדקה, שאותו חלק