אמרי צדיקים תק

מאמר זה יובן בדרז"ל בב"ר אהל של א"א מפולש היה שהיה פתוח לד' רוחות שכל מי שבא מאיזה צד שימצא פתח פתוח ובשביל כך ברכו השם בממון דכתיב ואברהם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב כדי שיספיק להכנסת אורחים כי אין מספר, לזה אמר יהי ביתך פתוח לרוחה כדי שלא יחסרו מזונותיך, לפי שכיון שעול אחרים עליך להאכילם ולהשקותם הקב"ה ממציא לך מעות להוצאות העניים אוכלי שולחנך

פרקי דר' אליעזר פמ"ד כל העושה חסד עם אחד מגדולי ישראל כאלו עושה חסד עם כל ישראל, ובשביל חסד שעשה יתרו עם משה נמלטו בניו מתוך עמלק שנאמר ויסר קני מתוך עמלק, א"ה כיון דשקול משה כנגד כל ישראל נמצא שהחסד שעשה לו יתרו עשהו לכל ישראל ובפרט דמשה הוא אדם בסוד אדם דוד משיח היינו משה, ובגופו של אדם תלוים כל נשמות ישראל, וכן העושה חסד עם אחד מגדולי ישראל כיון שעיני כל ישראל עליו, שקול ככל ישראל ונחשב כאלו עושה עם כל ישראל

ספר חסד לאברהם דף י"ט ע"ב, וז"ל צריך האדם בהיותו נכנס אל הקדושה ואל הדביקות הנפלא בעיון התורה שאז עונותיו גורמים לו כמה מכשולים בקושיות, צריך שיתחזק ויבטלם ולא יהיו מפרידים בינו ובין קונו, וצריך לדעת שזה גרמו לו עונותיו ויתחזק בעסק התורה ובעסק המצות ובצדקה ויתמיד העיון ואז ישכיל עכ"ל. א"ה מה שייכות יש לצדקה כדי שישכיל האדם בתורה. ונראה שהוא מדה כנגד מדה הוא פקח לבו של עני ע"י שהאכילו והאיר את עיניו, גם הקב"ה מפקח דעתו ומאיר עיניו שישכיל בתורה. עי"ל בהיות דחכמת המסכן בזויה וזה ע"י שעושה צדקה עם העני ומחזיק בידו אז דבריו נשמעים קצת לכן בנותנו צדקה משכיל בתורה כדי שיתחכם ואז כלם מתקבצים אצלו ללמוד ממנו ודבריו נשמעים. עי"ל עם מה שכתבתי לעיל דמי שהוא בעל צדקה מוחל לו הקב"ה עונותיו. ולכן כיון דמה שאינו משכיל אדם. הוא מטעם עונותיו. לזה בהיות נותן צדקה נמחלים עונותיו ובזה ישכיל בתורה. ובזה פי' הרב ידידיה נר"ו כוונת מאמר הגמרא פ' הבונה אלף בינה גמול דלים. כלומר כדי שתוכל ללמוד תורה ולהשכיל בה, גמול דלים שעל ידי הצדקה משכיל אדם בתורה כדברי הרב ז"ל

חדושי אגדות גבי מאמר כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים, פי' הכתוב מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד. כלומר לא תמתין לרחם עלינו עד שאנו מקדימין לרחם על אחרים. אלא מהר יקדמונו רחמיך תיכף כי דלונו מאד ואין לנו יכולת להקדים לרחם על אחרים עכ"ל

ספר סודי רזא כפר לעמך ישראל. גם לאחר מיתה יכולים הרוחות לחטוא ולהעניש כענין רוח של נבות. לכן נותנים צדקה בעד המתים ואם הם זכאים אזי יתפללו על הנותנים ועל אשר להם

א"ה ראה נא מעלת הצדקה דיש בה כח לפייס הרוחות אחר מותם שלא יענישו ומועיל שיתפללו על הנותנים בעדם, והוא דכיון שהעושה צדקה עם העני כאלו עמו יתברך עושה כמארז"ל דכתיב מלוה ה' חונן דל נמצא כשנותן אדם בעד המתים לדלים כאלו הם ממש נותנים להקב"ה ובזה יש להם פנים להתפלל על הנותנים בעדם

ע"כ מס' מעיל צדקה

מ"כ בס' זבד טוב מרבינו יעקב חאגיס זלה"ה, וז"ל לעולם אל יזוז פסוק זה מדעתך. גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. ושנו חכמים בלשון המשנה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים. כשתראה מטתך, זכור מיתתך, ושנותיך מתקצרין בשנתך. הגדל מעשיך בחפץ ה', ואל תשקוט יום ולילה מרדוף אחר התורה והמצות שהוא רצון יוצרך וכל מעשיך יהיו לשם שמים. כשתלך לעשות צרכך, זכור מה האדם ומה חייו דראון לכל בשר, אשר במעט רעי תלוים חייו אם יסתם או יפתח אחד מנקביו כלו חייו ובשעה אחד הוא כלא היה, לולי הנשמה הטהורה שהיא עתידה ליתן דין וחשבון לפני