אמרי צדיקים תצ

עד למחר, לאחר שעבר שעה אחת בא הנחש בערמה ונדמה לר' יהודה כקול אשתו ואמר ליה פתח לי הדלת בעלי שהרי צנה וקור גדול עומדת עלי, א"ל ר' מאיר אל תפתח כי אין אשתך חוצה, עמד מעט וקרא בקול בנו הגדול ואמר לו פתח לי אבי כי מתיירא אני שלא יאכלו אותי חיות רעות, א"ל ר' מאיר אל תפתח כי זה הקורא אינו בנך לך שכב ואל תפתח לו וגם קרא הנחש פעם שלישית ונדמה לו כדמות בניו ובנותיו ובכל זאת התרהו ר' מאיר ואמר לא תשמע לקולו ולא תפתח, כשראה הנחש שלא היה יכול להרוג את ר' יהודה נזדעזע ונבהל ובכה ונחבט לארץ בקרקע ואמר אוי שהעליונים גוזרים והתחתונים מבטלים והפיל עצמו ומת, לאחר שתי שעות באו אשת ר' יהודה ובניו ובנותיו, ואמר ר' מאיר לר' יהודה שאל להם אם באו הלילה לקרוא אותך, שאל להם, ואמרו לא יצאנו מפתח הבית אשר נכנסנו בו אמש עד הבוקר, א"ר מאיר לר' יהודה צא עמי ואראך מי היה קורא אותך בלילה, יצאו שניהם חוצה ומצאו את הנחש מושכב מת על מפתן הבית, מיד התחילו שתיהם ליתן שבח והודאה להקב"ה ואמר ר' יהודה ברוך שעשה לי נס ואז הודה לר' מאיר ונשבע שכל עני שיבא לידו שלא יחזירהו ריקם א"ה צריך לחקור דמכאן משמע שכל מי שאינו נותן צדקה ראוי שישכנו נחש, ונראה לי הטעם דכל מי שאינו נותן צדקה סובר שלא יחסר לחמו, דכיון שאינו נותן, לעולם לחמו מצוי לפניו משא"כ בתתו לעני שיחסר לחמו, לכן מדה כנגד מדה יבא מי שכתוב בו ונחש עפר לחמו, בכל מקום שהולך לחמו לפניו כי בכל מקום מוצא עפר כמארז"ל ויפרע ממי שבחר להיות כנחש שלעולם יהיה לחמו מצוי אצלו כפי סברתו. עי"ל עני חשוב כמת וזה לא רצה להחיות מת ע"י צדקתו, יהיה מיתתו ע"י מי שהביא. העוני והמיתה בעולם שהוא הנחש

מעשה בחסיד אחד שהיה רגיל בצדקה פעם אחת הלך וישב בספינה ובא הרוח וטבע ספינתו בים ראהו ר' עקיבא ובא להעיד על אשתו להנשא עד שלא הגיע עת לעמוד להעיד בא אותו האיש ועמד לפניהם א"ל את הוא שטבעת בים א"ל הן א"ל מי העלך מן הים א"ל צדקה שעשיתי היא העליתני מן הים א"ל מנין אתה יודע א"ל כשירדתי למעמקי מצולה שמעתי קול רעש גדול שזה אומר לזה רוצי ונעלה את האיש הזה מן הים שעשה צדקה כל ימיו, באותה שעה פתח ר' עקיבא ואמר ברוך אלהים אלהי ישראל שבחר בדברי תורה ודברי חכמים שדברי תורה קיימים הם לעולם ולעולמי עולמים שנאמר שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו ועוד כתוב וצדקה תציל ממות, ע"כ מאבות דרבי נתן. נראה לתת טעם בכח הצדקה להעלותו ממצולות ים, והטעם הוא דכל העושה צדקה מיחד קוב"ה ושכינתיה וממשיך שפע לת"ת מלמעלה ומשם מתרבה השפע למלכות לכן כיון שזה עם הצדקה גורם שפע חיות למלכות שנקראת ים לכן אף שטבע בים חיו יחיה ולא ימות וישוב לביתו ויתייחד עם אשתו להיות משפיע בביתו בכל מיני שפע

מספר סודי רזא מי שעושה צדקה בחייו ללומדי תורה וגומל חסד עמהם, אע"פ שהוא ע"ה כשמת לומדים אותו שם

זוהר מאן דסעיד למריה דאורייתא זכי לעותר' בעולם הזה ובעולם הבא. שם, הנותן צדקה אין צריך להתיירא מחיה בגין דחקיק ביה צלם אלהים וביה שליט על כל נפש חיה

מעשה ברבי יהושע שהגידו לו בחלום שמח בלבך שאתה וננס קצב מושבך ומושבו בג"ע וחלקו וחלקך שרויין כאחד, כשניער רבי יהושע משנתו חשב בלבו ואמר אוי לי שמיום נולדתי הייתי תמיד ביראת קוני ולא היה לי עמל אלא בתורה ולא הלכתי ד' אמות בלא תפילין וציצית והיו לי פ' תלמידים ועכשיו שוקלים מעשי ותורתי עם קצב אחד, שלח לתלמידיו ואמר תדעו שלא אכנס לבית המדרש עד שאראה מי הוא זה האיש ומה מעשיו שהוא חבירי בג"ע, מיד הלך הוא ותלמידיו מעיר לעיר שאול שאל בשם האיש ובשם אביו עד שבא לעירו, כשנכנס לעירו מיד שאל היכן ננס קצב, א"ל אדוני למה אתה מבקש אותו