אמרי צדיקים תצא

אתה צדיק וחסיד ותשאל לאיש כמוהו, א"ל מה מעשיו אמרו לו אדונינו לא תשאל ממנו כלום עד שתראה אותו, מיד שלחו בשבילו ואמרו לו רבי יהושע שואל אותך א"ל ננס מי אנכי ומי אבותי בישראל שר' יהושע שואל אותי, אמרו לו לך עמנו, חשב בלבו שכל מה שאמרו לו שקר הוא אמר להם לא אלך עמכם שאתם מצחקים ממני מיד חזרו לר' יהושע וא"ל אתה מאור עינינו עטרת ראשינו איך תשלחנו בשבילו הרי הוא לא רצה לבא עמנו א"ל תדעו שלא אשוב עד שאראה אותו הלך ר' יהושע בעצמו אצלו, מיד עמד ונפל על פניו לפני ר' יהושע ואמר אז ננס מה היום מיומים שעטרת ישראל בא לפני עבדו, אמר לו דבר יש לי לדבר עמך, אמר לו דבר, אמר לו מה מעשיך ומה מלאכתך, אמר לו קצב אני ויש לי אב ואם זקנים ואינן יכולין לעמוד על רגליהם ובכל יום ויום אני מלבישם ומאכילם ומרחיצם בידי, מיד עמד ר' יהושע ונשקו על ראשו ואמר לו בני אשריך ואשרי גורלך מה טוב ומה נעים ואשרי חלקי שזכיתי להיות חבירך בגן עדן

א"ה ראה כחה של צדקה שזה שעשה צדקה עם אביו ואמו שהיא מצוה שכלית שחייב בכבודם על שהוציאו לאויר העולם וגדלו פרנסו וזנו אותו ועכ"ז זכה להיות בחלק עם רבי יהושע בג"ע, העושה צדקה עם אחרים עאכ"ו שיזכה למעלות רמות לאין סוף ואין תכלית

אמר בן סירא כל הנותן פרוטה לעני מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן לפי שבזמן שביהמ"ק קיים אדם נותן שקלו ומתכפר לו ועכשיו שגרמו עונותינו שאין ביהמ"ק קיים, אדם נותן פרוטה לעני מתכפר לו על כל פשעיו, אמרו עליו על דוד מלך ישראל שבכל יום ויום היה נותן צדקה לעני וכמו כן כשהיה נכנס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות היה נותן צדקה ואומר אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך: א"ה כיון שהעולם עומד על החסד צריך חסד לקיימו לכך דוד היה נותן צדקה בכל יום, והנותן צדקה ניצל מן הנחשים ומן העקרבים ומן המזיקים ומכל מיני משחית

מעשה שפעם אחת היו יוצאים יוסף ועוזיאל בדרך ובאו שני עניים בהר ועצים על ראשם, א"ל יוסף לעוזיאל אני רואה בכאן נער ועצים על ראשו ובתוך עצים עקרב ולא היה רשות לעקרב לנשוך אותו, קרא לנער ואמר לו יש לך בזאת הדרך שום צדקה, א"ל נער אחד הלך עמי לבית הכנסת והיה יתום ולא היה לו לאכול ומפתי נתתי לו ואכל עמי ביחד, א"ל אשריך שנצלת מן המיתה והיינו דאמר בן סירא ידך מן טבותא לא תמנע

המאכיל עני על שלחנו נחשב לו כקרבן מזבח כדגרסינן במס' חגיגה (דף כ"ז) כתיב והמזבח עץ וכתיב בסוף זה השלחן אשר לפני ה'. מתחיל במזבח וסיים בשלחן ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עליו ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו ע"כ משום שבא עני ונותן לו משולחנו או יושיבו על השלחן לאכול

ואפילו בעבור פרוטה אחת שאדם נותן לעני זוכה לראות פני השכינה כדאמרינן בפ"ק דבתרא (דף י"א) דרש ר' דוסתאי בר ינאי בא וראה שלא כמדת ב"ו מדת הקב"ה מדת ב"ו מביא דורון למלך ספק מקבלים ממנו ספק אין מקבלין ממנו ואם תאמר מקבלים ממנו ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה, והקב"ה אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר אני בצדק אחזה פניך

זוהר בשעה שהקב"ה אוהב את האדם שולח לו דורון ומהו הדורון עני שיזכה בו ומיד נרשם המצוה בפניו כחוט של חסד, ובבא ח"ו צרה בעולם רואה המשחית הרושם בפניו של זה ואינו מתקרב

זוהר שמות (דף קט"ו) שנים הם המלוים להקב"ה, מי שעושה חסד עם העני שנאמר מלוה ה' חונן דל, ומי שמוציא הוצאות לכבוד שבתות וימים טובים, וז"ש בקהלת אין טוב לאדם כי אם לאכול כו' עד והוא ילונו פי' מלוה להקב"ה באכילה ושתיה של מצוה

זוהר ויקרא (דף לט ע"ב) מי שהשלים נפשו של עני ונתן לו צדקה, אפילו הגיעו