אמרי צדיקים תפט

שהפרוטה שנותן לעני אינו על מנת שיחזור לידו, שהוא רחוק מאד שיחשוב בשעה שנותן לעני על מנת שאם הוא יעני, והעני יעשיר שהוא יתן לו, וכיון שיש מעלה זו לצדקה שהעושה אותה הוא עושה לשמה בלי שום פניה של תשלום הייתי אומר שהצדקה חביבה יותר, ולזה שואל איני יודע איזה מהם חביב, ופירש שהחסד חביב שנאמר וחסד ה' וכו', משום דסוף סוף יש הרבה תועליות יותר בג"ח מבצדקה

מעשה באחד שהיה רשע כל ימיו וקודם פטירתו אמרו לו אנשי ביתו מדוע לא טעמת כלום, א"ל אם תתנו לי ביצה מגולגלת אני אוכל, וקודם שאכלה בא עני אחד ואמר לאנשי הבית תנו לי צדקה אמר החולה לקרוביו תנו לו הביצה ויתנו הביצה לעני ומימיו לא עשה אלא זאת הצדקה בלבד, לאחר שעברו שלשה ימים מת החולה ויקברו אותו בניו ויהי לימים נראה הנפטר בחלום לבנו, שאל הבן לאביו היאך אתה בעולם שהלכת בו, א"ל אביו הלואי הייתי רגיל לעשות צדקה, לפי שכל ימי לא עשיתי צדקה אלא אותה ביצה שנתתי לעני וכשנפטרתי מן העולם הכריעה לי אותה ביצה על כל עונותי וזכיתי לגן עדן

א"ה אל יקשה בעיניך איך מצוה א' הכריע כל עונותיו, משום דזה החייה נפשו של עני באותה ביצה ולא מת ונמצא שכל המצות שעושה העני משם ואילך וזרעו היוצא ממנו עד סוף כל הדורות נחשבות כל אותן המצות עליו כי הוא גרם באופן שבאותה ביצה כלולות כל אותן מצות, ורבוי אותן מצות הכריעו כף עונותיו

מעשה בר' מאיר שלא היה רגיל לצאת מב"ה עד ד' שעות ביום, יום אחד התפלל תפלת שחרית והקדים לצאת, לאחר שיצא תמה בעצמו ואמר מה היום מיומים שהקדמתי לצאת מהר מב"ה שמא הקב"ה עושה היום נס על ידי, כיון שעמד מעט ראה שני נחשים ששואל אחד לחבירו לאן אתה הולך, א"ל הקב"ה שלחני להרוג את יהודה הענתותי ואת בניו ובנותיו ואת כל אנשי ביתו, א"ל חבירו מפני מה א"ל מפני שמימיו לא עשה צדקה מנכסיו, וכששמע ר"מ כך אמר בלבו אלך אצלו שמא אוכל למלט אותו עם בני ביתי, הלך ר' מאיר בדרך אחר כיון שהגיע ר"מ בנחל פגע בנחש שהיה רוצה לעבור להרוג את יהודה הענתותי וגזר עליו שלא יעבור את הנחל בלתי רשותו, הלך ר' מאיר ליהודה הענתותי וכסה פניו שלא יכירוהו כיון שראו אותו אמרו אין זה אלא גנב שרוצה לגנוב את נכסינו כיון ששמע ר' מאיר כך הלך ונחבא באבוס הגמלים וכשישב יהודה הענתותי לישב לאכול עם בני ביתו בא ר' מאיר וישב עמהם התחילו בניו לריב עמו ובקשו לגרשו ולהוציאו מן הבית אמר להם איני זז מכאן עד שאוכל כי רעב אנכי, נתנו לו לאכול ולשתות ועוד נטל ר' מאיר אח"כ חלת לחם מן השלחן ואמר לר' יהודה הענתותי טול זאת החלה ותני לי ואמור זאת לך לצדקה, אמר ר' יהודה הענתותי לא דייך שאכלת לשובע ועדיין אתה מבקש יותר, מה עשה ר' מאיר כבה את הנר והסיר את הצעיף מעל פניו והבהיק הבית לאורו, כשראו כך, הכירוהו לר' מאיר עמדו על רגליהם לפייסו, נטל ר' יהודה החלה ונתנה לר' מאיר ואמר לו זה לך לצדקה אמר לו ר' מאיר ועתה קח את אשתך ושלח אותה למקום אחר ובניך שלח למקום אחר ובנותיך תוציא מן הבית וכן עשה כאשר צוה ר' מאיר ונשאר בבית רבי מאיר ור' יהודה כיון שעברו שתי שעות בלילה התיר ר' מאיר את הנחש ועבר את הנחל ובא לביתו של ר' יהודה ויצא ר' מאיר לצרכיו ונכנס הנחש בבית של ר' יהודה ובקש להורגו מיד נכנס ר' מאיר בבית ומצא את הנחש, א"ל מה טיבך בכאן, א"ל הקב"ה שלחני להרוג את ר' יהודה הענתותי ובני ביתו, א"ל ר' מאיר למה, א"ל מפני שבימיו לא עשה צדקה, ענה לו ר' מאיר ואמר והלא אמש האכילני והשקני מלחמו ומיינו ועוד נתן לי לחם צידה לדרך, צא מן הבית כי אין לך רשות לשלוט בהם לשום דבר רע, הוציאו מן הבית בעל כרחו וסגר את הדלת בפניו ואמר לר' יהודה השמר לך שלא תפתח הדלת