אמרי צדיקים תפח

בכפך, והקב"ה מניח הממון בידך ואתה נושא ונותן בה ויברכך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך ואתה מוציא הוצאות רבות לצורכך, וזהו ובכל משלח ידיך, כלומר יברכך בכל דבר שתשלח ידיך להוצאות שלך דכיון שנתת להעני, כל משלח ידיך בהוצאות לצרכך יהיה לך כמתנה

מס' בית מדות בני אם באתם לשאול שאלה משום אדם, שאלוה מן הנדיבים, כי ישמחו בשאלתכם, וישתדלו למלאותה בעין טובה, ואל תשאל שאלה מן הכילי כי יתעב בשאלתכם ויפנה אליכם עורף

שאלו לחכם אחד מהו הפצע שאין לו רפואה, אמר שיצטרך הנדיב אל הכילי וימנע ממנו: בני למדו נדבות מהתרנגול, הלא תראו מה התרנגול עושה כשבא לפניו שום דבר מאכל קורא תרנגולות שיאכלו עמו, ולפעמים מלקט ומניח לפניהן, אף אתם בני אם יש לכם מאכל ערב אל תאכלו אותו לבדכם אלא תזמינו עמכם עניים או קרוביכם או אוהביכם שיאכלו עמכם או תשלח להם לבתיהם כי הוא מדרכי נדיבות הצדקה

חכם אחד אמר אין הנדיב מי שהתנדב על מי שהתנדב עליו, ולקרב מי שקרבו כי זה נקרא גמול, אבל הנדיב הוא, מי שהתנדב על מי שלא התנדב עליו, ומקרב מי שלא קרבו, ואמר מי שהתנדב יהיה אדון ומי שהוא כילי יהיה נקלה: דעו בני כי הכילי חבר הכלב, הלא תראו הכלב עומד על נבלת הבהמה שמספקת לכמה כלבים, ואם בא כלב אחר לאכול עמו, מתריס כנגדו ומגרשו מעליו, מפני שאינו סבור שיוכל להשביע נפשו, וכן הוא אומר והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה: בני אל תשאלו מן הכילי כי לא די שימנע מכם אלא שישנא אתכם: חכם אחד היה אומר מי ששאל שאלה מן הכילי, הוא יותר פחות ממנו, וחכם אחר אמר המבקש מן הכילי נדמה כמבקש דגים במדבר, ואמר כי הכילי לא די לו שהוא צר עין בממונו אלא ששונא את הנדיבים ואת הנכבדים ומדבר עליהם עם בני גילו: מדרש תנחומא כי ה' יריב ריבם, אני רב אותך ריבים הרבה בעשותך עשיר ולא לו ע"כ, א"ה כוונת מאמר זה, שהקב"ה עשה עניים ועשירים כדי שיזכו העשירים עם העניים כאשר השיב ר' עקיבא לטורנוסרופס הרשע, והטעם שעשה זה עשיר ולזה עני משום שידע שטבע העשיר ליתן לא כן העני, אך אם יהפוך העשיר טבעו לקפוץ ידו מלתת, עושה לזה העשיר עני, ולעני עשיר, וזהו כי ה' יריב ריבם, אומר הקב"ה אני רב אותך ריבים על מה שעשיתך עשיר ולא לו שהוא העני דכיון שאין טבעך ליתן למה תהיה עשיר וחברך עני

ילקוט אל תגזול דל כי דל הוא, אמר ר' שמעון בן יוחאי א"ר יצחק בר טבלא א"ר אחא אריכא משום ר' אבא דתאני ר' חייא כל מי שאינו אומר דבר משם אומרו עובר בלאו שנאמר אל תגזול דל כי דל הוא, א"ה נלמד ממאמר זה דאינו יוצא ידי חובת האומר משם אומרו באומרו הדבר בשם מי שאמר בלבד, אלא דאם שמע מאחד שאמר לו משם אחד צריך לומר שמעתי שאמר משם פלוני ופלוני משם פלוני ואפילו עד מאה ולכן מובא במאמר זה ר' פלוני משם פלוני ששמע מפלוני

ירושלמי דפאה, צדקה וג"ח שקולין כנגד כל המצות שבתורה, אמר ר' יוחנן אין אנו יודעין איזה חביב או צדקה או ג"ח אלא ממה דכתיב וחסד ה' מעולם על יראיו וצדקתו לבני בנים, הוי אומר שג"ח חביבה מן הצדקה ומן התורה, א"ה מה מקום יש להסתפק איזה חביב כיון דיש כמה מעלות בג"ח, משא"כ בצדקה, דצדקה בממונו וג"ח בגופו ובממונו, צדקה לחיים, וג"ח בין לחיים בין למתים, צדקה לעניים, וג"ח בין לעניים בין לעשירים, כאמרם ז"ל ומה נסתפק ר' יוחנן איזה מהם חביב, וי"ל דכיון שיש מדרגה א' גדולה בצדקה מה שאין בג"ח, לכן נכנס לחקור ולידע איזה מהן חביב, והוא שג"ח אין בו חסרון ממון שאם נותן דרך הלואה מצפה לתשלומין וכן אם עושה בגופו מצפה לתשלום גמול שדוקא חסד שעושים עם המתים אינו מצפה לתשלום גמול, אמנם הצדקה יש בה חסרון כיס