אמרי צדיקים תע

והוא נפש השכלית נקרא רב שהוא מנהיג את האדם בדרך הישר ולזה אין לומר דבר שלא שמע מרבו, ולכאורה זה דבר שא"א שלא יאמר דבר שלא שמע מרבו אם כן הוא בעצמו אין מחדש כלום, רק האמת הוא וכי אפשר לאדם לומר דבר חידוש בתורה שבכתב או בע"פ שהוא כולו רוה"ק, רק שרוה"ק נקרא רצון הקודש, כי רוח נקרא רצון ולזה נקרא השי"ת ב"ה אלהי הרוחות כפירש"י ז"ל שם, ולזה כשאדם עושה מצוה או לומד תורה לשמה ברצון הלב זה נקרא רוה"ק כנ"ל ולזה יוכל לחדש דבר בתורה ג"כ שהוא רוח הקודש וזה הוא ששמע מרבו, כי רבו הוא נפש השכלית ורצון הלב המלמד לאדם דעת, ומה שלא שמע מרבו היינו הדבר שחידש הוא בלא נפש השכלית או שיש לו איזה פניה זה נקרא שלא שמע מרבו, ולזה אמר הש"י למרע"ה רב לך כי נפש השכלית של משרע"ה בוודאי היה כולו רוה"ק ויודע בעצמו שהדבר כן שאין צריך לעבור לא"י, וזה שלא יאמר הרב כמה קשה:

עוד שם על מארז"ל לעולם ילמוד אדם שלא לשמה וכו' פי' שלומד את עצמו לידע מה הוא שלא לשמה ובכל מה שעבד מוצא בה שלא לשמה ועי"ז ממילא בא לשמה כי כשאינו יודע מה הוא שלא לשמה אינו יכול לבא לידי לשמה עכ"ל, עוד שם על פסוק ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו, פירש"י הרי זה מקרא קצר וצריך לומר מרעה הארץ, ואיתא בבע"מ היתכן שיחסר תיבה בתורה, אלא כך פירושו ולא נשא אותם אות שלהם ע"ש באריכות, ונ"ל גם מה שפירש"י מרעה הארץ רומז ג"כ על זה כי אות ברית נקרא מרעה הארץ, שהוא משפיע למדת מלכות הנקראת ארץ, ועפ"ז פירשתי מה שאנו אומרים בברכת החודש מי שעשה נסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות לחירות, דהנה איתא בגמרא כשעושה תשובה זדונות נעשים לו כזכיות, וקשה למה נעשים לו כזכיות, והלא די כשמוחלין לו עונותיו, אלא דהנה ידוע שצריכין לעשות מצות ומעש"ט להוציא הניצוצות שבקליפה, אלא שיש ניצוצות שהם בעומק הקליפה שאין יכולין להוציאן ע"י מצות ומעש"ט, רק הבע"ת שהיה בעומק הקליפה ועושה תשובה הוא יכול להוציא כל הניצוצות, וז"ש בגמרא במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, שהבעל תשובה יכול להוציא הניצוצות שבעומק הקליפה מה שאין הצדיק יכול להוציא משם, וז"ש שזדונות נעשים לו כזכיות, כמו שבזכיות יכול להוציא הניצוצות כך כשעושה תשובה על הזדונות ג"כ יכול להוציא הניצוצות, ויש בזה עוד מעלה יתירה שיכול להוציא הניצוצות שבעומק, וז"ש חכז"ל כל תפלה שאין בה פושעי ישראל אינה עולה למעלה, כי פושע ישראל שירד לעומק הקליפה הוא יכול להוציא משם כל הניצוצות וע"ז הוכרחו אבותינו לירד למצרים מקום טומאה להעלות משם כל הניצוצות ועי"ז היה הגאולה, וזהו שאנו אומרים מי שעשה נסים לאבותינו וגאל אותם, היינו אות שלהם הם הניצוצות ועי"ז יצאו מעבדות לחירות, הוא יגאל אותנו, היינו אות שלנו, ויקבץ נדחנו הם הניצוצות שבעומק שנפלו בעונותינו, וע"כ אומרים ביהי רצון חיל בלע ויקיאנו רומז ג"כ ע"ז הם הניצוצות שבעומק, וכ"ז אינו יכול להיות רק כשהם חברים כל ישראל ויש בהם תפלת פושעי ישראל יכולים להעלות כל הניצוצות:

עוד שם על פסוק ואבוא היום על העין. ופירש"י ז"ל ע"פ המדרש היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ ופי' הריב"ש ז"ל דבפסוק זה נרמז השם של קפיצת הארץ וזהו מכאן וכו', ודבריו עמוקים, ולקרב הדבר לפי פשוטו מה זה ענין של קפיצת הארץ, וגם למה הוצרך אליעזר לזה וגם מה תועלת נמשך בהודעת הדבר אלינו, אכן י"ל כי קפיצה מלשון לא תקפוץ, הארץ, היינו דברים ארציים הגשמיים אכילה ושתיה וכדומה לקדש עצמו במותר לו, ולא יעשה מהם יותר מההכרחי לעבודתו יתברך שמו, וזהו ענין קפיצת הארץ, אמנם לבא למדרגה זו נתנה לנו תורתנו הקדושה עצה לזה, והיינו שיחשוב אדם בכל יום כי הוא מעותד לצאת מהעוה"ז ולחשוב עם קונהו, ובכל יום ידמה לו כאלו היום זמן היציאה, ויתקן דבר יום ביומו כי אם לא עכשיו אימתי, וע"ד