אמרי צדיקים תסט

כביכול משפיע כח למעלה מאי"ן סו"ף בצורה העליונה דרך צנורות המחשבה על אותה המדה המורה על המצוה הזאת, ואז יתברכו עליונים בסיבת תחתונים עכ"ל

מספר מעבר יבק

כתיב זאת התורה לעולה ולמנחה וגו', ודרשו חז"ל על פסוק זה כי התורה במקום עולה וכו', אין ספק כי ע"י העולה ושאר הקרבנות היה האור העליון מתגלה ומתאחדים האותיות שהם המדרגות העליונות וזהו קרבן לה', פירוש יחוד וקירוב האותיות ידו"ד, ובהיות האדם עוסק בתורה, התורה והאותיות ההם נאצלות מהמקום ההוא אשר בו פעולת העולה או המנחה או הקטרת המקשר כל הצורות בסוד מיני בוסמין שבו, ונודע שמהבל פה מהתורה נעשה מכל אות ואות מלאך וכח רוחני המתהוה באויר מהבל פיו היוצא שיש בו ממש כמו שנראה לעין בימי החורף ומלאך זה מסתלק מדרגה אחר מדרגה עד שמדבק ומעורר שורש הענין ההוא כעשן נר התחתון שמדליק נר העליון המקובל לה, וכמשל שני מיני ניגונים זה כנגד זה שבנגון התחתון ינגן העליון, כי מכח שבירת האויר שעושה התחתון יפעל גם בעליון המוגבל נגדו כאשר העלו המפרשים בספריהם, אם כן בהיות האדם עוסק בתורה בסדר העולה או המנחה או בפסוקי וסדר פיטום הקטורת וכיוצא נותן את כוונתו להשלים המדות העליונות מצד כח נשמתו ורוחו ונפשו המתאצל מהם וששורש כל אחד מהם בהם למעלה ואחר שהנשמות מציאותם מהשרשים עליונים חייבים אנו להמשיך במדות כפי נשמותינו ושמא זו סיבת בריאתנו, והוא כמו שבידיו מטלטל המאנטיצי של מאניקורדו שגם שיהיו בחדר אחר ינגן הכלי שיר מכחו במקום שהוא על ידי אחיזתו בבתי ידים שלו גם שרחוקים ממנו. ועוד כי אדם צל ודוגמת העליונים, וכמו שכל מה שיעשה האדם יתראה בצל, כן כל מה שיפעול או ידבר האדם למטה, כנגדו יתפעל ויאמר למעלה אם לטוב אם למוטב, ולכן המרים יד על חבירו אפילו בהרמה בעלמא נקרא רשע, מפני שכבר נתראה למעלה בכח נשמתו הרמת ידו, ואפילו המחשבה הנעלמת למטה מתגלית ומתראית למעלה במקום המחשבה העליונה, ולהיות כי אין שום מלאך וכש"כ מה שלמטה ממנו שיהיה בוחן לבות וכליות אלא אלהים צדיק. לכן המחשבה רעה אי אפשר שתצורף למעשה, דבשלמא הצטיירות המחשבה טובה שעתידה להצטייר למעלה בקדושה במקום המחשבות תתגלה ותתראה, וזה סוד הרהורי תשובה המועילים לאדם, ולכן הרהורי מצוה מקדשים מחשבתו של אדם, ובתר רישא גופא אזיל, וכש"כ הדיבור, אבל המחשבה רעה שהיא צריכה שתצייר בכוחות החיצונים והם לא ידעו מחשבות אדם ואין לה הויה והיה כלא היה, והנה בהיות אדם עוסק בתורת קרבנות וכוונתו להעביר מן המדות החלודה שגרם במעשיו, אין ספק שאותם האותיות יפעלו למעלה פעולה נפלאה, ובתשובה יסלק המסטין ותחת רוח טועים יכנס רוח טהרה בנשמתו, ובכח האותיות יתעורר שפע עליון ויאיר מקום החושך בעונותיו, ובזה נמצא תורה במקום עולה בכל פנותיה, ולהיות כי לימוד הגדול שאדם מזדמן לעשות בתפלתו צריך טהרה גדולה מעונותיו ללבן ולצרף נפשו לכן הקדימו בבוקר ובערב קצת סדר הקרבנות כדי שיטהר אדם עצמו בהם, ואחר הטהרה תבא הקדושה כדכתיב וטהרו וקדשו, ואין תשמיש חביב בכל הקרבנות כקטורת ע"ש באריכות, ע"כ כל מי שדבריו נשמעים חובה להשתדל בכל עוז שהחזן יאמר סדר זה לפני התיבה בקול מלה במלה כדרך שאומר היוצר והעמידה בקול, ולא יפנה עצמו אנה ואנה בעת קריאתו ובזה יהיה כל אחד מהקהל לאחדים עמו, כי עתה בעונותינו בגלות החל הזה אין לנו דבר מסוגל לבטל כל נגע וכל פגע רע כהזכרת מעשה הקטורת בבתי כנסיות בכוונת הלב וכן כל אחד בביתו. עכ"ל

מ"כ בס' תורת חיים מהרב הצדיק מוהר"ר חיים זלה"ה בהרב הצדיק מוהר"ר מענדיל זלה"ה מקאסיב, וז"ל רב לך וכו', עשה לך רב, ואיתא בסה"ק שהשכל המוליד