אמרי צדיקים תעא

המבואר אצלי במקום אחר ע"פ וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בנ"י לפני מותו, ופירש"י ז"ל סמוך למיתתו שאם לא עכשיו אימתי, והוא לכאורה בלתי מובן אמאי באמת לא ברכם זמן הרבה קודם מיתתו, אכן הכוונה ע"ד הנ"ל שמשה רבינו ע"ה ברך את בנ"י שיהיה להם מדה זו שידמה לכל אחד בכל יום שהוא לפני מותו, ועי"ז בוודאי יראה לתקן דבר יום ביומו שאם לא עכשיו אימתי, וזה כוונת רש"י ז"ל שם ועצה נכונה בוודאי הוא לתקן בכל יום את אשר עוות בו, ועכ"פ לא תגרע היציאה מהעוה"ז מביאתו לעוה"ז, וע"ד הלואי שתהא יציאתי כביאתי, וזה כוונת רש"י ז"ל כאן שיחשוב בכל יום שהיום יצאתי ואם לא עכשיו אימתי, והלואי שתהיה כהיום באתי, כי באמת האדם בכל יום הוא בריאה חדשה וע"ד חדשים לבקרים רבה אמונתך, והוא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ע"כ צריך לחשוב בכל יום שתהא יציאתו כביאתו, וזהו היום יצאתי ידמה להיום באתי ומכאן יזכה לקפיצת הארץ, לצמצם דברים ארציים הגשמיים וכנ"ל, וזהו כוונת הכתוב ואבא היום אל העין, היינו ע"י היום יצאתי וכו' וכנ"ל יוכל לבא למעין החכמה למעין החסד אכי"ר: עוד שם על מארז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, כי הצדיק צריך לילך מדרגה אחר מדרגה, אבל הבע"ת מדלג בפעם א' כל המדרגות עד עולם הרחמים ג' ראשונות ומתקן כל שבעה ימי הבנין ע"ש: עוד שם וישא יעקב את רגליו, פירש"י משנתבשר בשורה טובה, נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת, וכן הוא במדרש רבה, והוא פליאה, למה דוקא בשמירה, שכמה הבטחות היה שם, רק נראה שאיתא בכתבים שבחול רגלי' יורדות וכו', ויש אחיזה לס"א ח"ו, ובשבת קודש יש עליה לבחינת מלכות עד בחינת חכמה שנקרא קודש, וזה כוונת הקידוש שמעלה רגלים לבחינת חכמה, וזהו ואשיבה רגלי אל עדותיך, וזהו וישא יעקב גימ' ז' שמות הויה ב"ה. ובשבת קודש נשלם כל הז' שמות, ונתעלה בחי' רגלים עד קודש בחי' חכמה, וזה לבו הוא ל"ב נתיבות החכמה לב חכם נשא את רגליו, וזה מכח הבטחה, ושמרתיך בכל אשר תלך בחי' רגלים שלא יהיה אחיזה לס"א ח"ו, ובזה נעשה קל ברגליו, כי כל הכבדות ועייפות הוא מהם הני ברכי דרבנן וכו', ויעקב אבינו היה לו שמירה ולזה נעשה קל ללכת, ולזה צריך בש"ק ריקודין שלבו ישא רגליו. עכ"ל

דברי מוסר חכמים וחידותם מס' המפואר וז"ל

אין ראוי שנאמין שימשך דבר רע מן המצות אלקיות. אין ריוח כעשיית המצות. אין זכות כמזכה את הרבים. אין קרבן כשבירת הלב. אין עבודה כיראת אלהים. אין מדה טובה כבושת פנים. אין קשה כמחלוקת. אין רע כלשון הרע. אין שונא כיצר הרע. אין שיחה בטלה בלא אשמה. אין ישיבת עם הארץ בלא לצון. אין קלות ראש בלא ניאוף. אין הרהור חטא בלא חילול השם. אין אויב כחשקת התאוה. אין נוח לגוף כמו הרצון במה שנגזר לו. ולבטוח במה שנחלק לו. אין למעלה כלב טוב. אין רש יותר ממי שאינו שמח בחלקו ולא תשבע עינו. אין רש כמי שלבו דואג מן הרש. אין ברעות כשנאת חנם מבני אדם. אין הצלה מן המות ולא יועיל ממנו המנוס. אין דבר תקיף כמו התאוה. אין חבר טוב כנועם המידות. אין הון עתק כמו הסבל. אין חסרון כמו הסכלות. אין משען חזק כמו לבקש עצה. אין ירושה טובה מן המוסר. אם לא תהיה משכיל יודע לדבר. היה שומע יודע להחריש. אל תתאחר מן התשובה כי יבא הפגע פתאום. אל יסיתך תבל ברשפיה. והשמר מפח נאופיה. אל תנשה פגיעת המות. וזכור מעמד יום מר ממות. אל תסגור דלתיך בפני עובר ושב. כי לא תדע אם תהיה בהם גר ותושב. אל תבהל מעשיך מאין התייעץ. שאל היודעים ותשועה ברוב יועץ. ע"כ מס' המפואר

מ"כ בס' נועם המדות צוואות שצוה החכם לבנו

(א) אל תקבל שררה על בני עירך, (ב) ואל