אילימה רכג

והעלמן הי' מיתת' מפני שהי' שורש לספי' במציאות הספי' בעצמן ומרוב דקות לא עמדו מציאות גילוי' למטה ומתעלמין ומשתרשי' ויורדי' עוד מציאות למטה ממציאות עד שהגיע אל תכלית התיקו' בו' כדפי' א"כ וימת וימת פי' לא תימא דמיתו אלא דאצטננו. אמנם כאן עליית המחשב' אינם הספי' בעצמן שזה לא יצדק כאן בו מיתה שהרי נתקיימ' מהכתר אלא הכוונה על הנהג' הדין והקושי א"כ וימת אינו הצנע אלא ירידה שאין אותה הנהג' יכולה להתקיים שם ירדה מדרגה א' וכיון שאינה יכולה להתקייים שם ירדה מדרגה ב' וכן ג' וכן ד'. עד שהגיע' אל מקום הדיני' ופעולת' מהחכמה ולזה אמר וימת וימת דנחית מדרג' לדרג' כדפי'. והנה השם שקראו הכתוב שם וימלך בלע בן בעור ושם עירו דנהב' אינו שם הפעולה ממש שהיא החיצוני' באמת למטה שהרי שמות הפעולות הם שמות הספי' והוייתם למטה אמנם קראו הכתוב כל שם מציאות המחשב' המתבטלת הבלתי קיימת ואלו הם שמות הביטול ודחיי' המחשב' ממציאות אל מציאות ולכך אינם שמות מהוגני' מפני שעלה שם המחשב' בחוזק פעולת ההנהג' ואינה מתקיימ' וירדה למטה ונתהווה למטה פעולה מתקיימ' ומתבסמ' ונקראת בשם הקיום וימלך הדר ושם עירו פעו וכו' והיינו השם הקיום אל הפעולות שאין בו מיתה. והטעם שהשם לבוש אל הפעולה ומציאות' וכיון שהפעולות לא נתקיימו במציאות ההם דהיינו וימת וימת ישתל' שמם בירידת' למעל' למעל' ולכך כשירד מלך א' אל בחי' ב' מלך ב' נק' בשם אחר מפני שזו היא הכוונה בדחיי' והעתק המציאות כדי לתת העתק לצורה ההיא ממציאות אל מציאות ולזה ישתנה שמו כפי העתק ההנהגה מציור אל ציור. אמנם כאשר הגיע ההנהגה אל מציאות קיים לא נשתנה שמה ממציאות אל מציאות אלא שמה קיים ולא נאמר וימת שלא נעתק הצורה הזאת אל צורה אחרת וכאשר תעיין תמצא שהצורה הזאת האחרונה היא אחרונה שעלתה במחשב' ולא עמדה והוריד' עד שנמתק' במקומה והעליונ' היא אחרונה שאחר והוא כעין חותם המתהפך. ולזה פי' ר"ש שהיו נקשרי' כמה מארי דיבבא ויללה במלך הא' מפני שהמחשב' תדין סוף המעשה נמצא המלך האחרון הקיים הויות ההויות במציאות דק והמחשב' העליונ' שהוא צורת ההנהגה תרד למטה במציאות אחרון אל הספי' לפעול הדיני' והיינו כעין החותם שהראש סוף והסוף ראש שהרי אין השם הח' הויות הדיני' בתכליתם אלא השרשת' לקיים הנהגת' למטה בענין שהדין חזק במחשבה הא' ורפה במחשבה הח' הקיימ' דהיינו מה שנתבחן ונצטייר בחכמה בחי' להאציל הספי' למטה:

פרק יז הנה בחש"ק ש' ח' סי' ד' פי' ר"ש בשעת פטירתו בענין אלו המלכים פי' ג' הקדמות מחודשות רצוני לפרש אותם לך. הא' שסוד המלכי' הוא סוד ענין עליית ההיכלות שם והיינו כי ההיכלות הם ציורי הנמצאות המתגלי' ומתפשטי' במקומם והנה הם ז' היכלות ז' מלכי' מולכי' בארץ אדום והמלכי' הם אתר הדיני' אשתכחו שהם למטה במקומן בארץ אדום. אתר דדיני' אתאחדן והיינו בסוד גולגלתא דלעיל אתר המחשבות כדפי'. והנה יעלה במחשבה הנהג' הנפרדי' מטעם שההנהגות מתחלת מציאות מהמחשב' עד סוף מציאותם והיותם אל התחתוני'. הכל אחיזה אחת וענין אחת חוטי שלהביות נמשכות מראש ועד סוף וסוף הפעולה קשורה בראש' עם היות שסופם עולם הנפרדי' ואתפשטות הפעולות למטה ולזה יעלה בראש הפעולה סופה והיינו כענין קשר ההיכלות ועליית' אל האצי' בסוד התפלה כענין כי הנה המלכי' נועדו הרי אותם המלכי' נועדו ועלו במחשב' והם בתוך האצי' קשורי' בסבת' כדפי' בפ' תרומה סי' י"ג ושם אין להם מציאות העמד' לסיבת ההעלם הגדול שכאשר הם עולים להתקשר שם מתערבי' לרוב ההעלם והדקות העליון והיו כלא היו כענין קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוי' שפי' בברית מנוחה. כי לרוב הדקות העליון מתבטלי' ומתערבי' כטיפת יין בים הגדול והי' כלא הי' ולזה העם וההיכלות המתאוי' להסתלק שם קברו אותם ונעלמו ולכך אין להם כח להמצא שם אלא עברו יחדו לרדת למט' אל מקום גלויי' המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו מפני שעיקרם אינו אלא בהמצא הת"ת והמל' שבאמצעות הספי' והאיברי' האלו ימצאו אל מקומם למט' ובעבור שאין ב' ספי' אלו נמצאות במציאות קיים אלא המצא האצילות. ולפי ד"ז יהי' המציאות וימלך בלע בן בעור זהו היכל לבנת הספיר שפעולתו לבלוע כל מה שיתמצא למטה בעשי' בולע נשמות תפלות ושירי הנבראי' הכל בולע ובעור באש הדין בוער כל אותם הראוי' לבליעה ומהפכם אל טבע הדקות העליון כאש המהפך הכל לטבעו להעלותו אל יסודו כך ההיכל הזה כל הנכלל בו מתעלה ממטה למעל' ושם עירו ההיכל הוא המלך והעיר שהוא מולך בו הוא סוד המדוד וכל סביבותיו וכל הקפותיו וחומות לו סביב כל כחות הדין הב"ה אפי' העלוקה אשר לה ב' בנות וזה תכלית סוף ההנהג' שממנה יושפע אל בני אדם למט' וזה תחלת המחשב' היאך יפעול ההנהג' העליונ' בתחתונ', וכל סופה וקצה מציאות' המגעת אל התחתוני' וימת בלע מפני שאין מצד החכמ' אפשרות לפעול בגשמיי' מפני הדיני' והרחקה משם ונדח' המציאות בחכמ'