אילימה יח

שאין בו גבול ולא יגדיר המה [מה] שאין לו גדר שאין לך שום מלה ודבור שיהי' בו כלל ולכך אחדותו בהרהור ע"י רצוא ושוב כדפי' בפ' הקודם לא באמירה אם היות שהחוקרים שבעמינו אמרו א' ואין יחיד כיחודו הורו על רצוא באומרם א' ושוב באומרם ואין יחיד וכן פי' אחד ולא כאחד המנוי כו' כדפי' לעיל בפ' אבל עכ"ז העיקר הוא כדברינו שאחד המכונה אינו בא"ס אלא במפי' וא' בא"ס הוא בהרהור ולא בפה מפני שהרהור ברצוא ושוב המכונה כבזק והפה לא כ"כ שא"א לומר בבת אחת אחד ואין יחיד אלא מלה במלה זו אחר זו ותמונה אין בו כלל ואחד תמונה היא והיאך נאמר תמונה ולא תמונה ותמונת א' הם י"ס דהיינו יהו"ה אחד קשר הספי' לשרות עליהם השגחתו וכבר פי' בפ"ד שמלת א' בספי' ולפני א' בא"ס. והענין שהספי' הם רבות בערך אחדות א"ס אמנם מצד עצמו אינם אלא א' אבל מלת א' על צד החיוב יצדק בהם מפני שהם נמצאות מרובות מצד פעולתן וא' מיוחד מצד עצמן ולזה חייבנו האמונה האמתית לומר בהם א' כאומר שמע ישראל. והנה א"ס אחד מכל צדדיו בין מצד עצמו בין מצד פעולותיו בצאתם מאתו והספי' אחד מצד עצמן ומה גם מצד מאצילם המייחדם תכלית ייחוד והפעולות הנמצאות מהם רבות וכל עצמן הם אמצעיות בין האחד האמיתי לרבים הנפעלים התחתונים ולזה חייבנו התורה לאחד מפני שאנו הנמצאים התחתונים גרמנו הרבוי א"כ נתקן את אשר עשינו והוא שנייחדם. ואין לנו דרך לייחדם ייחוד אשר לא תמוט אלא כאשר נקשרם בא"ס שהוא א' שאינו נפעל והספי' א' הנפעלות באחדות מצד קיום מצותיו אמנם הא"ס א' מצד עצמו אין אחדותו תלוי בזולתו ולכך לא תמה אחדותו לעולם מפני שאחדותו מעצמותו ותמיד קיימת אמנם אחדות הספי' הם א' מצד א"ס וזה האחדות תמיד קיים אל הספי' אמנם מצד הספי' אלינו אינו קיים אלא תלוי במעשינו כשאר העניינים התלוים בענין שיבחנו הנמצאים לשלשה חלקים הא' הוא הא' הקיים שלא יזוז ולא ימוט ולא יתרבה ולא ישתנה והוא הא' האמיתי א"ש כדפי' הב' אנחנו התחתונים הרבים שאין אנו אחדים אלא על צד הקיבוץ והתעלות למעלה כענין קשר הנשמות בכסא וקשר ההיכלות בפנימיותם בהיכל קה"ק וזה א' רחוק אמנם על הצד הזה נאמר ומי כעמך ישראל גוי א' כאשר נבאר בעין אדם בע"ה. הג' אחד שהוא א' מצד מאצילם ויפרדו לא פירוד אלא מצד פעולתם בנפרדים ויצטרך בחי' זו התחתונים הנפרדת מצדנו להתאחד ותיקונם באחדות תלוי במקור האחדות דהיינו א"ס הטבע האחדות כדפי' בפ"ד ועל הצד הזה אנו אומרים ה' אלהינו ה' א' כדפי' בחלק תפלה למשה בע"ה:

פרק יב הא"ס מעליל הכל ואין לו עילה שהכל נמצאים והוא אינו נמצא מזולתו מפני שמציאות קיים לא יעדר לעולם ואינו נתלה בזולתו שהוא התחלה וראש לכל נמצא ואין לו התחלה כלל מפני שמציאותו קיים לא יעדר ולא יצוייר בשום העדר ח"ו מפני שהוא יסוד כל מציאות ולזה אינו צריך לשום נברא כלל אלא הוא קיים בעצמו בלתי מקבל מזולתו ולזה עיקר ויסוד הוא שאינו צריך משום נמצא כלל ולא מקבל שום הנאה ותועלת משום נמצא כלל כדכתיב אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח ועתה לא יאמר הענין דווקא על העבודה וכיוצא שודאי אינו לוקח ממנה תועלת שאינו נהנה מזולתו כדפי' אלא גם לאיזה ענין שיהי' לא נאמר בא"ס שיתעורר מזולתו או יסתייע במה שיפעלו התחתונים וכיוצא לא יצדק שהרי אינו נפעל מזולתו ולזה לא תמצא שיתייחס ענין זה בזוהר בשום פנים וגם לא זו בלבד אלא אפי' בנתינת טעם עשה זה. מצד זה לא יאמר בא"ס אלא דוקא בספי' מפני שא"ס אין טעם ולא ענין שיפעלוהו ח"ו אלא פועל מצדו ברצון ונדבה שאם נאמר טעם הכריח הענין ימצא הטעם מכריחו והוא מוכרח מזולתו ח"ו ואינו אלא הוא קודם לכל מציאות ואין שום מציאות שיכריח שום ענין בבחירה ומה שנאמר בטעם הנמצאים הי' כך ולא הי' כך מטעם כך אין נתינת הטעם ולא ההכרח מצד הא"ס ח"ו שמצדו הכל ענין א' אלא מטעם הנמצאים הוצרכו לזה לא שיהי' ענין מכריחו כלל. ומטעם זה לא נוכל לומר במציאות הנמצאים טעם אל המצאתם מפני כך וכיוצא מצד מציאותם ראשונה בא"ס מפני שאין שום טעם למציאותם מא"ס ולא נוכל לומר טעם לאיחורם למה עתה הי' כך שזה הי' מציאותם ולא קודם מפני כו"כ לא נוכל לתלות טעם בא"ס אלא הוא מצד עצמו כל העתים שוים וכל המציאות א' אין שום טעם שיכריחהו ולא שום טעם שיעכב המציאות מצדו והעיכובים והטעמים הוא מצד הנמצאים בכל מקום שידרש איזה ענין בזוהר כגון הנדרש באידרא כאשר יתבאר וכמה הזהירנו בתורה בענין זה באומרו בראשית ברא אלהים כי כשתבאר מלות אלו אל יעלה יותר מהיות מלת אלהי"ם בבינה ועתה אפשר לפ' בראשית חכמה ויאמר בחכמה ברא אלהי"ם שהיא הבינה את השמים ואת הארץ דהיינו הנמצאים ממנה ולמטה **(אולי ב"ל ואם או ולו החכמה)** ולא תעלה הכתוב הזה יותר מזה תאמר בראשית בכח החכמה ברא מי שברא. דהיינו הכתר את הבינה דהיינו אלהים ופי' זה דחוק ויותר מזה אינך יכול לעלות בקדימות הנמצאות ואפי' זה זר מאד וכאשר תעלה יותר תאמר בראשית בתוך החכמה ברא מי שברא. אלהי"ם דהיינו הבינה והיינו אצילות הבינה מהכתר בתוכיות החכמה ומעולם לא תעלה אל מציאות הכתר היאך נמצא ולא מציאות