אילימה יז

לדמות שום דמיון שכל הדמיונות מחולקות ממנו אם לא מצד פעולותיו והוא פעל והמציא כל הנמצאים וכל התמונות ואין שום תמונה שלא נפעלה ממנו בענין שנדמהו שכל פועל כל תמונות והתמונות כולם נפעלות ממנו ובו אין שום תמונה וכאשר נייחס אליו פעולת התמונות לא נייחס בו שום תמונה מצד היותו פועל התמונות אלא פעל התמונות ולא יקבל הפעולות שנאמר שיגיע אליו התמונה מפעולת התמונות ח"ו אלא הוא בעל התמונות שהם המפי' ובו לא יגיע זו תמונה כלל שאינו מצד עצמו בעל ספי' ח"ו אלא הספי' פעולות נפעלות מאתו נמצאות מאמיתת מציאותו ובו אין שום דמיון עמהם כלל והפעולות נובעות ממנו ולחוץ ולא נכנסות מהם אליו כלל שום דמיון בענין שהספי' אצילות אצולות ממנו להם לא שיכנס מהם אליו דבר וכן לדרך זה הוא ויחס היותו פועל בספי' שאין הכוונה שיתייחס לו פעולת הספי' אלא כמו שתחלת הספי' אצילות ממנו ולחוץ אליהם כך הפעולה הנמשכת ממנו הוא כח השפעה נשפעת ממנו ולחוץ אליהם בהיותם אותה ההשפעה דבקה בו שלא יצאה ממנו אין בה שום תמונה בהתפזרה ממנו ולספי' יקנה אל ההשפעה התחתונה ההיא תמונת ההנהגה בספי' במדרגת הידועות אשר להתפשטות המציאות להנהגה כאשר נבאר בת"ב בעה"י:

פרק יוד כשתדמה בשכלך שיש אלוה שהוא עיקר המצוה שאנו בביאורה אל יעלה בדמיונך לדמות שיש אלוה על צד המגביל בדעתך שיש אלוה שא"כ נמצאת מציאות בדעתך על צד הגבול והגשמות ח"ו אמנם תדמה בדעתך חיוב מציאותו לבד והוי רץ לאחור שאם יעלה דמיונך ביותר מזה נמצאת מהרהר באלוה מצד עצמותו והדמיון יגביל ויגשים לכך תן לדעתך מחסום ואל תתירהו יותר מדאי אלא תחייב מציאותו ותשלול השכלתך מהשגתו וב' כא' הם רצוא ושוב רצוא לחייב המציאות ושוב שלא תגביל ותדמה ותצייר מפני שהדמיון רץ אחר השכל ולכך נאמר בס"י ואם רץ לבך שוב לאחור וענין זה הוא אפי' בחיות הקודש ועליהם נאמר והחיות רצוא ושוב ומלת חיות נלקח למקובלים אפי' בספי' העליונות והם רצוא ושוב רצוא לחייב המציאות ושוב שלא להגביל ולא תדמה בדעתך לעמוד על פרק זה בקלות כי טורח גדול הוא ענין זה עד שאפי' העליונים נזהרים בו:

וראיתי שיש בזה ב' צדדים בבני אדם הא' שלא ישכילו בזה כלל ואינם ברצוא הילכך אינם צריכים ליזהר בשוב. הב' שלא ישכילו טעותם והם ברצוא ואינם בשוב אמנם חיות הקודש תמיד הרהורם דבקה בו לשאוב שפעו ולא יפסיקו ולכך הם ברצוא וכדי שלא יגיעו למקום האזהרה הנז' מיד הם בשוב ששכלם לא יגביל ולא יגדיר מציאותו שהם נפעלים ממנו והיאך ידעו מציאותו בהשגה מגבלת ח"ו לזה הם שבות אל מקומם ותמיד לא יפסיקו שכלם מדבקות בחיוב מציאותו נמצאות תמיד ברצוא ושוב לא יחסר להם רצוא ושוב ברגע כמימריה ובני אדם הם ברצוא ושוב כפי כחם לא כאותם ב' כתות החסרות שאינם ברצוא או שאינם בשוב אלא צריכים שיהיו ברצוא דהיינו לידע שיש אלוה ושוב לידע שאינו מדומה ולא מוגבל ולא מושג כמו שביארנו לעיל וע"ז כט א"ס בפטירת ר"ש ברח לך אל מקומך מספרא דצניעותא ירצה שירצה המחודש להשכיל וכל השכלה עילוי הכניסה אל מקום המושכל וההשכלה בא"ס אפי' לנאצלו הא' בחיוב המציאות אמנם בשלילת ההשגה שא"א שיוגבל בהשגה כלל ולזה ברח לך צריך לברוח אל (אולי ר"ל אל מקומך) יהיה הריצה בזריזות ומהירות בשובו אל מקומו שצריך דרך בריחה ממש דהיינו ושוב שמי שרץ ישוב יותר מהרה והיינו ברח עוד דרך בריחה כמי שנשכו נחש בורח מן הטעות הגדול והריצה עלייה והתעלות יותר מן הראוי והבריחה לשוב אל המקום שהוא שעוריי נגבל נאצל נמצא למטה דהיינו ברח לך אל מקומך ואם השכל הנאצל יאמר עליו ענין זה והחיות הנאצלות רצוא ושוב כמה יפול מן (אולי צ"ל ממנו) על פני שכל הנברא וכ"ש הנוצר וכ"ש הנעשה הגשמי בגלגל וכ"ש הנעשה המלובש בחומר העכור השולט בו המות המשועבד לחוש המשוש החרפה הגדולה המחשכת כל אור שכלי:

פרק יא שיש אלוה א'. הא' הזה אינו באמירה ודבור כענין הפ' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד והכרח לזה כי אחר שאין תמונת שם הוי"ה בו כדפי' א"כ מה שנאמר בתורה יהו"ה אחד הוא קשר ואחדות תמונת יהו"ה והפעולות הנמשכות ממנו אמנם בו לא יצדק שום אמירה ודבור כלל שהרי אין לך מדה מפוארת ומהודרת בכל המבטא הכתוב בכל התורה כלה כשם יהו"ה ואמרנו שאינו בו. א"כ היאך נוכל לייחס שום אמירה ודבור בו והרי מלת א' היא מלה המגבלת אם תשכיל בה בעין שכלך היטב שהא' מוגבל באחדות א"כ אם תחייב א' בלשונך אתה מגביל ואסור שאתה מחליף וחשב האומר א' שבא לייחד והוא החליף אמנם הוא א' השכלי שהשכל כן בו ברצוא ושוב והאומר א' ולא האחדות המחייב שיוגבל בשכלי אחדותו אלא א' המורה שאין שני לו אמנם אינו א' ירצה על צד המגדיר המגביל ולזה א' זה הוא שכלי לא בדבור וראה עד היכן הגיע כח חכמינו ז"ל שבמלת א' הכוונה בו בספי' ואח"כ בד' של א' מאריך בו עד הדמות עד הא"ס המנהיג באחדותו ספי' הרי שאין אחדותו במלה ודבור אלא בהרהור ומחשבה כדי שלא יגביל בלשון מה