אילימה טז

שלא נדעהו וכל מה שיפול השאלה על מה שהוא קודם המצאת כל נמצא נכלל בכלל מה לפנים שאין לדורשו ח"ו ועל כזה נאמר במופלא ממך אל תחקור וכו' ועד"ז ג"כ דרישת הפעולות דהיינו הנאצלים ואצילו' הספירות לדרוש ולחקור על תחילת מציאותם ממנו להם בכלל האזהרה. שאין שום השגה בעצמו כדפי' וא"כ היאך יושג שום השגה בבחי' המצאת הנמצאים מאמיתת עצמותו שלא יגיע מזה אלא רעות רוח והחושב שהשיג טועה וענין זה אינו אלא פתוי שנתפתה בשכלו שמה שאינו מושג לא יושג והרי המצאת הנמצאים ב' עניינים הא' בערך עצמותם והמצאתם. ובזה נשכיל ע"י הדרושים מעט מזער והב' בערך עצמות הממציא שהמציאם ובחי' זו אין שום השגה בו כלל ועיקר והוא בכלל האזהרה הט' וכשתבא לתמרים הבאים אראה מראה זו יותר בע"ה ולא אתה לבדך מוזהר באזהרה זו אלא גם כל הנמצאים אפי' הכתר כאשר אבאר בע"ה בפי' שלא השיגוהו אפי' הנאצלי'. לא בעת השתלשלותם אל מקומם והרחקם ולא בהיותם מתקרבין כל הקורבה שאפשר אפי' בעלייתם אל תכלית העליה לעולם לא השיגו במאציל ולא ישיגוהו מפני שהמציאות הדבק אשר להם במאציל דהיינו המציאות שאינו נאצל אלא מאצי' דהיינו ידיעתו הנמצאות קודם המצאתם היינו הוא וידיעתו א' ואינם שם זולתי ח"ו והמציאות ההוא אינו נבדל ממנו תמיד ולכך הם מיוחדים בעצמותו והוא עצמו מכיר את עצמו ומעולם לא נחלק אל חלקים ולא יחלק שאחדותו אינו מקבל חלקים ח"ו מפני שאחדותו אינו כאחד המתחלק כאשר נבאר א"כ המציאות הא' אינו משתנה תמיד והספי' הנמצאות הם מחודשות אינם יוצאות מעצמותו לאצילותם אלא מאוחדות מחודשות ולזה לא ידעו בו ולא ידעו בו לעולם שאינו מושג לספי' מצד עצמותו אלא מצד פעולתיו ומה שהוא עצמות מעולם לא יהי' נפרד להיותו אצילות ולזה פירשו הקדמונים במאציל כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר דבר הורו שאין האצי' ענין נפרד מן המאציל ח"ו וענין זה ארחיבנו בפ' אמנם הכוונה כאן להודיע העלמו' אפי' מנאצליו שהם אצולים מחודשים בלתי יודעים אותו לא עתה אחר השתלשלותם אל הקודם ולא קודם התפשטם והיותם מושרשים בשורשם מפני שא"א שיתעלו ויושרשו אלא בעילוי עד הגיעם אל מדרגה ראשונה צאת הנאצל אל מציאות הויית אצילותו ומציאות זה היא מחודש נתהוה מאין ואינו עצם יוצא מעצמותו מפני שא"כ תאמר הרי עצמו יודע את עצמו וזה היה מעצמו הרי הוא נאצל יודע את מאצילו ח"ו זה אינו אמת אלא הנאצל לא ידע את מאצילו אפי' בהיותו בתכלית העילוי דהיינו עד היותו ברצון הרצונות שם לא יושג הא"ס לנאצלו הראוי ברצון הרצונות מפני שאינו נודע לזולתו והמציאות ההוא אינו דבר נפרד ממנו ח"ו כאשר נבאר אמנם מחודש והמחודש בלתי משיג עילתו הקדומה תכלית קדימה לא ישוער בו גבול ואפי' מלת קדומה על צד השלילה נכנה אותה בו ולזה מציאותו נעלם תמיד רחוק ההשגה מכל נמצא ומחשבת האדם ושכלו קצר ובעל גבול ואיך ישיג ויגביל בעל גבול למי שאינו בעל גבול וישא ק"ו לעצמו מרוממות השכלים העליונים שכולם מתרחקים מלהרהר ומלהגביל בשכלם רוממותו לא בעצמותו ולא באמיתת מציאותם ממנו אמנם ברדתם יתהוו כלם להאחז ולהשתרש אלו באלו מהמל' עד הכתר ועכ"ז עדיין הכתר נפלא כאשר נבאר בעין רואי בע"ה:

(באלימה זוטרתי צרפתי הפרק הזה וחברתיו לפ"ג) פרק ט' רבים חשבו לדמות לאלוה אור וכיוצא בחשבם שענין הזה אינו גוף. והוא תכלית השבוש שאין לך במציאות שום דמיון מתדמה שלא יהי' גוף לכך הזהר שאל תדמה שום דמיון שכל הדמיונות הבל ואין שום דמיון כלל בשום מציאות. והאומרים לדמות שם הויה גדול וכיוצא דע שאין שום שם בא"ס. שהרי השמות תמונה הם. ואיני אומר שלא תדמה תמונה בו מתמונות גשמיות לבד שזה הוא ודאי שקר מפורסם ובמעט ההשכלה תדחה הענין הזה משכלך אלא אפי' תמונת יהוה אין לדמות והוא בכלל אינו גוף. והענין כי תמונת יהוה היינו יסוד הפעולות כולם. והפעולות הם תארים ואין לתאר שום תאר כאשר נבאר בתמר ב' בע"ה. א"כ אם יתכנה לו תמונת יהוה שהיא ההנהגות והפעולות נמצאת נותן לו תמונה ועל כזה הזהירה התורה כי לא ראיתם כל תמונה. וכתוב ותמונת ה' יביט רצה שלא ראיתם סוד תמונת יהוה בו ח"ו אלא סוד תמונת הנהגה זו ותמונת שם יהו"ה דהיינו סוד הספי' הם למטה הפעולות המתפשטות ממנו ושופעות ממנו כי עצמותם (נר' שצ"ל עצמותו) לא יצדק בו שום תמונה ושום פעולות ושום דמות ושום דמיון בשום מדה והנהגה בענין ששום דבר מה שיעלה בשכלך ודעתך מכל נמצא שבמציאות אין לו דמות בו ח"ו וע"ז נאמר ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש לא דמות כמותיי גשמיי וגופיי ח"ו ואף אם תדמה גוף שאין לו תכלית הוא שקר שכל גוף יש לו תכלית ולא דמות הנהגה כלל שהרי הוא כח תכליתי אמנם הפעולות נמשכות ממנו והוא אין לו שום פעולה ועיקר הענין הזה אבאר בתמרים הבאים אמנם הנה דרך הערה שלא תדמה בו שום תמונה משום מציאות בעולם והכל נמצא מאתו ית' בענין שעיקר זה יפליא מחשבתך ממנו תכלית הפלאה שמה ידמה שכלך במה שאין בו תמונה מתמונות ההנהגות וההשגחות כלל בענין שאין לך