אילימה טו

מציאות שאין לו מציאות והוא המציא את עצמו מעצמו ח"ו אלו יצוייר העדר כל מציאות לא ימצא כלל לכך אין לשער העדר האלוה בשום מציאות אמנם הוא יסוד הנמצאים שאין שום נמצא המציא את עצמו והיסוד והקיום לכל נמצא הוא א"ס שמציאותו לא יעדר אמנם שאר הנמצאים הוא המציאם אחר שקדם העדרם. ויש במציאות מציאות שלא היו ואסור להרהר בהם כלל שאין לדבר מה לפנים. אמנם הא"ס המציא כל הנמצאים כולם נחייב עוד ענין שלא נאמר שהמציא הכתר ואח"כ הכתר המציא החכמה ח"ו אלא א"ס המציא כל נמצאים עד שאין שום נמצא במציאות שלא ימצא מאמתת מציאותו ואם ימצא שום נמצא גרוע אין ראוי לתת המציאות אליו כגון החיצונים וכיוצא עכ"ז לא נשלול המצאתם מכחו ח"ו שאין לתת מעלת המצאת הנמצאים לזולתו ולא פעולה מהפעולות ח"ו לשאין מבלעדיו אבל יתבאר הענין לקמן ויתוקנו העניינים על תכונתם ודע ששלילה זו ששללו שלא תאמר שיש שום נמצא או פעולה מבלעדיו עיקר הכוונה שלא תדמה בדעתך לומר שפעולה זו נמצאת מהכתר או מהבינה או מהמל' בלתי שיתוף א"ס כלל שזה ח"ו הוא שניות שתקן פעולה לשום פועל מבלעדיו שהרי לפי זה חלקת כח א"ס מאותה פעולה מכל וכל ונתת ראש והתחלה לפועל ההוא וכל מה שהוא מבלעדיו ח"ו שניות אמנם כאשר נתן הכח לכל הפעולות אליו והכל נמצא משפעו וכחו גם אם תרחיק הפעולה ממנו ע"י האמצעיים הרבים והבחי' הרבות לא מפני זה יקראו שניות ח"ו שהרי מאחר שכח הפעולה מאתו הרי שבעל הפעולה הוא התחלה ראשונה ולזה העיקר הוא שלא נחלק שום פעולה ממנו כלל. אמנם האמצעיים תרבה בהם כפי הצורך כאלו תאמר הכי בריה טבעה להיותה נמצאת מכח המים הנמצאים מכח העב האוירי והאד מכח הליחות והארץ וכיוצא ותרבה בסבות הטבעיות גשמיות ורוחניות דקות מלאכיות וכיוצא אחר שתאמר שהסבה הקודמת היא א"ס הנותן כח וחיים לפעולה שלמעלה ושפעו מתפשט ומכח שפעו פועל הסיבה ההיא המסובב ההוא הרי נתת שבח הפעולה לפועל ותלית כל הנמצאים בו ואמרת זולתו אין קיום לשום מסובב אמנם הנותן פעולה לשום פעול מבלעדי כח קיומו הוא נותן שניות ודאי וזה כפירה:

ויש עוד תחת האמונה הזאת השגחה שהוא ענין לעצמו צריך שנתן השגחתו בפעולה הנפעלת ויש בזה ענין הבחירה הניתנת לאדם ופועלת ע"י ידיעה ודאי וא"כ איך יצדקו שנים אלו הבחירה מכחשת את הידיעה והידיעה מכחשת הבחירה וההשגחה איך תסבול נגד הרצון העליון. ועניינים אלו נדבר בהם בתמר ב' פ"י ועכ"ז רבותינו ז"ל פי' אולי צ"ל שאין או אולי ר"ל לסבה שאין בלעדיו בפועל מגונה בבא על הערוה והוליד ממנה ממזר חייבו פעולת הבורא שם שהוא מצייר צורה זו בעניין שנותן הבחירה באדם וחייבו הפעולה לבורא ועניין זה קשה מאד שנכריח הבורא בפעולה ונשתחרר האדם בבחירה ועכ"ז כמה עניינים שהם בחירה גבורת (נר' שצ"ל גוברת או גמורה) והבורא מוכרח במעשה ההוא כגון ההורג בעל בחירה והבורא מוכרח בנטילת נשמתו למעלה ועניין זה נאמר בתיקונו שהשגחת האלוה שולטת על כל המעשה והבט אל עמל לא יוכל. ועכ"ז האדם יעשה עמל והקב"ה יראהו והבחירה שולטת על העשיה וההשגחה אינה מונעת המגונה מיד העושה הרעה. והטעם שאין לך דבר שלא תהיה בו השגחה עליונה גם המעשה המגונה ההוא השגחה עליונה הרי העבירה הראשונה שנעשה הריגת קין את הבל ע"י השגחה היא. אמנם נעשה קין כלי קיבול לרע הנעשה להענישו ועכ"ז יקבל עונש הריגתו מפני שהוא עושה הרעה וההשגחה סבלה ברצון עליון לא על צד ההכרח ומחויב עונש מטעם היותו כלי לרעה ועכ"ז מי שהוליד בן ממזר יש נשמה הגונה שם וראוי להתלבש שם עד שבא המגונה ונעשה כלי לה. ועכ"ז חטא אדם הראשון. ראוי הי' בריה להתלבש במיתה. אמנם לא יחויב שיהי' אדה"ר יהי' מי שיהי' עד סוף העולם וכיון שנעשה כלי למגונה סבל עונשו והפועל העליון לא מנעו מפני שהפעולה הגונה למעלה לצורך המעשה ההוא ויש עוד עניין למוליד בן ממזר בסוד הנשמות והגלגולים ולעולם כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה והכל פועל גבוה והדין הוא על הנעשה כלי לרעה א"ע. ראוי הי' אדה"ר להחלט במיתה דכתיב אדם כי ימות באוהל אלא שהקדים עצמו אליה שלא בעונתה כי המיתה היתה מצואה מאתו ית' באהל והיא גנוזה בקדש מות וחיים כי הדדי והחטא כפל את המיתה ואכלה פגה והפליגה מן החיים וסוף סוף עצת ה' היא תקום ואם יתמהמה חכה לו ישמע חכם וידום וילמד סתום מן המפורש:

פרק ח' הפרק הזה להזהירך שלא תהרוס המחצה ותכנס למקום הסכנה ואל תהרהר במה שקודם הכתר ואל תאמר קודם שהמציא כל נמצא מה הי' שאין לך מזה אלא ליאות לריק שמי שאינו מושג לא נדעהו ולזה נאמר האומר מה לפנים ראוי לו שלא בא לעולם והיאך נדע קודם שהמציא כל נמצא מה מעשהו אם לא נדעהו כמו שלא נדעהו לא נדע שעשועיו קודם מעשה הנמצאים ואפי' אחר מעשה. הנמצאים לא נשיג מעשה הנמצאים. מהצד שהם פעולותיו כמו שנבאר כ"ש שנדע שמציאותו הי' מתעדן או הוא משתעשע אלא תכלית הכל