אילימה קכז

ונמצא אדה"ר לעבוד ומעורר והם מתחדשות התעוררות תחתון וענין זה אבאר. וענין זה פי' בחש"ק ש' ז' סי' א' ודרך כלל המלכים הם הויית המחשבה מעצמה אל עצמה עד שסוף המחשבה בינה והבינה נקבה ומיד יוליד תיקוניה ומציאות' מעצמה אל עצמה ואח"כ הם מזדווגים החו"ב ובשיתופם יולידו ההויות למטה והנה אין שום הויה מתהוים לפניו שאינם משתלשלי' מעצמ' אל עצמ' ומתגלגל' י' בחי' שהם י"ס שעור שלמות התמונה לכך הרצון שברצונות יתפשט מעצמו אל עצמו מרצון אל רצון עד עשר רצונות ומפני העלמן יכלל הכל ברצון הרצונות סוף הרצונות דהיינו היודע נמצאת החכמה שהיא הדע' כלי ליודע לידע ומתמצא ממחשבה אל מחשבה עד י' מחשבות וב' ראשונות כתר וחכמה אינם בשם מלכים ועצות כדפי' ומיד יתגלגלו ח' עד תשלום כל הגלגול אל התפשטות המחשבה והחכמה עד הגיע אל תשלום המחשבות ויתגלה שם הבינה ויתפשט הבינה ויתגלגלו בחי' ממציאות אל מציאות עד תשלום הבינה ותיקון תי' הכתר ואז נשלם ונתקן הכתר בכל מציאיותיו להוליד מכאן ואילך כל ההויות מזכר ונקבה:

פרק כב א"ס אין לו לא שיתוף ולא רע ולא חבר וממציא הכל מאפס המוחלט ואינו צריך זכר ונקבה אלא מהוה ומוציא הנמצאות מהאין אמנם ממנו ולמטה אין כח בהויו' להוציא יש מאין אלא יתמצאו יש מיש ולכך הכתר הנמצא ממנו לא נמצא מזכו"ן כלל ועיקר אמנם הכתר להוציא זולתו צריך זכו"ן וכל מה שימציא א"ס שפע וכח ממנו יתן וישפיע אל הכתר בלי אמצעות זכו"ן אמנם הכתר לא יוציא ולא יהוה ולא יתפשט ולא ישפיע אלא מכח זכו"ן והנה הכתר מעצמו אל עצמו כעין א"ס ממציאו וכעין התחתונים נמצאיו למטה ולכך הוא אמצעי בין ב' העניינים מצד א"ס הוא נמצא בלי זכו"ן אלא מתפשט ומתהוה ממציאות אל מציאות בכח השפע' א"ס עליו אמנם א"ס נשמ' ורוחו בו מחיה הכתר ומהוה הכתר אמנם הכתר כלי וספי' והיא מעצמ' אל עצמ' מתמצאת והולכ' בכח הנשמ' ואחר היות נגמר הכלי מכאן ואילך הוא לבוש ב' ללבוש וכלי לכלי צריך שיתהוה משיתוף כלי בכלי והרי זה כעין אדה"ר וחוה חו"ב שבכתר נמצאים מכח הבורא בלי זכו"ן אמנם מכאן ואילך יתחברו זכו"ן בו"ס שבכתר ויולידו למטה כלים שניים והנשמה שופע' בתוכם אמנם יקבלו הנשמ' בסוד התלבשות ולכך לא יתהוה למטה שום בריה אלא מכח זכו"ן והכתר בעצמו כלי נמצא בלי כלים אלא יוצא מנשמ' אל כלי ומכאן ואילך הנשמ' יוציא נשמ' והכלי יוציא כלים והיינו ספי' מהכתר ונשמות מא"ס ולזה היה הכתר לבד צבת לצבת אמנם ממנו ולמטה והצבת בצבת עשוי' כל הנמצאים והנה הכתר מכח א"ס יוצא כלול בסוד היודע והידוע והדע' ומתפשטים ונמצאים באחדות ומה שיתהוו ויתבחנו לג' דהיינו היודע כתר לעצמו והדע' חכמה לעצמ' והידוע בינה לעצמ' אינו מצד א"ס שא"ס אחדות גמור ומאחד היודע והדע' והידוע התחתונים דהיינו הספי' חכמה ותבונה ודע' התחתונות כ"ש שיתפרדו מצדו העליונו' אלא בהשתלשל' להמציא הנמצאות יתרחקו ממנו וישתלשלו וירדו מעילה לעלול ותחלת מציאותי' יהיה בסוד הכתר בעצמו שמצד בחי' דבקותו במאצילו כל מה שאפשר לו להתדבק ולהתקרב אין בו בחי' חכמה ובינה אמנם הכל אחדות גמור' כדפי' ולפי זה לא ימצא עולם אמנם האצילו מאצילו וחדשו על מציאות שהתרחקו ממנ' יהיה לו סיבה להשתלשל ולהמצא בדעת ויודע וידוע משתלשל מבחי' אל בחי' וממציאות אל מציאות והיינו סיבה למציאות הכתר מתמצא מעצמו אל עצמו ומתפשט זכו"ן בעצמותו כענין שיהיה בעצמו מכח א"ם השופע בו ולא כן בא"ס ח"ו ולא כן בספי' התחתונות:

פרק כב כל הספי' צריכות התעוררות לפעול וא"ס א"צ התעוררות כלל ולזה כל הספי' צריכות העליונות לתחתונות לעורר' ולהכין להם בית קבול להוליד דהיינו שתהי' הנקבה מכינה עצמה כדי להמציא ההויות המתפשט' והתחתונות לעליונות להשפיעם וא"ס א"צ התעוררות כלל שתמיד מתעורר ואינו בעל שינוי ומתפעל כדי שיהיה פעם מתעורר ופעם מתעלם ח"ו אלא תמיד פועל תמיד הוא מתעורר ואינו זקוק לזולתו ולזה ההויות נתהוו מאתו בלי התעוררות כלל ונמצאו מטובו מראשית ההויות דהיינו רצון הרצונות ע"ס כל ההויה. אמנם האמצעי' שהם העלולי' ההויות והסיבות האמצעיות להביא ההוי' אל בישול מציאות' אינם מוכנות להוליד ולהמציא אלא ע"י זכו"ן והתעוררות תחתון לעליון ולזה בהכינם ותי' מיד יולידו ויהוו ולא יגרע הכח הזה כלל מא"ס ששפעו ואורו פרוש תמיד על כל נמצא וההכנה יעדר מצד התחתונים והוא כאלו ב' אבנים יהיו כאן הא' אבן חשוכה והא' אבן מאירה ובב' השמש מתנוצץ זו מזהירה וזו עכורה שאין הדבר תלוי בשמש אלא אורו פרוש על ב' כא' אמנם ההעדר מהאבן והיותו בלתי מוכן מעצמו וזה טעם אל ההויות העליונות היותם בלתי מולידות בלי הכנה ולזה הכתר שפניו אל הא"ס יתהוה מעצמו אל עצמו עד גמר תי' אבל כשהכתר יתן פניו להוליד לא יוליד ממנו ולמטה אלא בכח זכו"ן אמנם אין