אילימה קכד

ובעליונ' דמיון ועצה במה שלא נדע. יובב בן זרח מבצרה הרי ג"כ שמו ושם עירו סוד דו פרצופי' כדפי' והוא החסד וענין יובב הוא מלשון יבבא והוא יובב תוקע ומריע והיינו שנכלל בדין החסד והוא בן זרח הבחי' העליונ' זורח אור יום א' משם המל' מבצ"ר ה" ודאי עיר מבצר מתחזק' מן הימין ושאר הפרטים מה שלא נדע מהמחשבה העליונה. חושם מארץ התימני היינו הגבורה דהיינו חושם שוחם שהוא לשון החשך והדין והיא החוששת בדינים ובה סוד החושים המשגיחים בעולם עין רואה ואוזן שומעת והמל' מדת הדין הרפה מצד התימן שהוא דרום המרפה דיניה ומרצה אותם מלמעלה וזו היפך כל שאר המדות המל' דין והזכר רחמים וכאן הזכר דין קשה והמל' דין רפה ושאר העלם ביאור המלה ממה שנעלם המחשבה ולא נדע מהו. הדד בן בדד המכה וכו' ענין זה הוא הת"ת שהוא **(צ"ל ה"י דד)** הידד היפה כדפי' להדפה בהוד יפיה והוא דד יפה המשקה מחלב רחמיו לכל בן בדד הנה מצדו משפיע ומניק הבנים אמנם יש בו בחי' בודד מתעלמ' והיינו סוד אח"ד הבודד ומאחד כל הספי' והיינו בד"ד וכבר נודע אח"ד א"ח ד' ת"ת ומ"ל ובו עיקר האחדות ובסוד אחדותו ורחמיו מבטל הדינים כולם וממתקן שזהו סוד היחוד והיינו המכה את מדין ירצה מדין הדינים ובחינתם והוא מכה מדין בשדה מואב ודאי שביטול הדיני' שהת"ת הוא מבטל הוא במל' שהיא שדה מפני שהדיני' והגבורות חמשה בנקבה והת"ת בהיותו מתייחד עמ' מבטל' והיא נק' שדה ונודע שהייחוד הוא מצד החכמה כאומר וגם אמנ' אחותי בת אבי היא והיינו שדה מואב ודאי מאביו הוא השדה בהיותו מכה הדינים ובשורש זה תלוי כל היחודים ושם עירו מ' עוי"ת ודאי שהיא פועלת הדינים ומעותת הדרך ונוטה ממנו אל הדינים והוא מעקם אותם לדרך הרחמים ושאר הענין הנעלם הבלתי מתבאר הוא מהעלם המחשבה. שמלה ממשרקה היינו הנצח מצד הזכר שמלה משלמ' הכל והנקבה עמו נקשר' מן הימין ש"מ ל"ה ב' כא' מיוחדים ממשרקה שהוא שר"ק ה' ודאי ויש בה דין לשרוק ולחרוק שן והיא משרקה משרקת הדינים ודאי. שאול הזכר מצד ההוד ודאי שאינו אלא ימיני אמנם שאול שם מפני שהוא יהו"ה צבאות על נצח והוד ממה שנמשך להוד להתקשר עם המל' שהיא נקשר' בבינה דהיינו רחובות הנהר בינה ושם הת"ת עם המל' ו"ד' מצד הבינה ה' דהיינו סוד ה' רחובות הת"ת שאול עם המל' כדפי'. מעל חנן בן עכבור היינו מצד היסוד בעל ודאי בועל בעילת מט"ה דהיינו המל' הנק' מצ"וה ונודע שממנו כאומרו ונח מצא ח"ן והוא סוד נ"ח נ"ח ב' פעמים שפי' נח לספי' העליונות נח לספי' התחתונות נח לזכר ונח לנקבה כאומר כי בו שבת וישבות בו שבת וינפש ולזה נח נח כדפי' בפ' נח סי' ב' ולזה אמר חן חן ב"פ דהיינו חנן שני חינות ואלו החנינות הם מהבינה שמשם צדיקים נחים בעולם הבא ומשם וחנותי את אשר אחון והיינו בעל חנן ויש בו בחי' אחרת נעלמ' והוא בן עכבור בן לאותה בחי' אשר לת"ת הנכנס וממע"ך בו"ר שהיא מל' הנעש' בא"ר על ידו היינו עירו למעלה ממנו שכך הבור מתעלה על הצדיק מקורו אשר בתוכו והיינו שהיא עטרה לראש צדיק. הדר בחי' זו הוא למלכות ודומה לת"ת לכך שמה כשמו הדר שני דדי' הם הא' ימיני והא' שמאלי הא' זכר והב' נקבה ועכ"ז בחי' הת"ת שבה עולם הזכר בסוד ד"ו פרצופים כדפי' בכל המציאיות הוא בעל הנק' כדפי' והיינו הדד שבה כדפי' בהדד שבת"ת ושם עירו פעו ודאי שהיא הפועה תמיד בשיר כדכתיב אלהי"ם אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל. והנה היא נק' פעו בעוד שהיא משוררת אמנם בבחי' הייחוד שהיא נקשר' עמו ושם אשתו ולא נז' שם אישות אלא כאן שהשלים הציור כל תכלית שלימות החקיקה סוף הציורים תשלום הנמצאות להמצא התי' מכח זכו"ן דלי' בריה דלית בה זכיון כדפי' בתי' בשם יו"ד ה"י וי"ו ה"י ולזה שם אשתו נז' כאן מהיטב"אל ודאי דהיינו א"ל המיטיב כי בסוד הייחוד חזרה להיות טובה ודאי. בת מטרד שהיא נטרד' למטה להנהיג התחתונים ועם היות שאין טרדה אלא מצד הדין ולא מצד החסד, כ"ש במקום גבוה היינו שיש לרמז זה למעלה ענין נפלא שלא נדעהו. בת מי זהב שהיא נוטלת מב' צדדי' מהמים הימיני' והזהב השמאלי והנה ספר ד' בחי' למל' הא' פעו ע"ש שהיא נותנת זמירות בלילה הב' הזיווג והיינו ושם אשתו שמתהפכת מדין לטובה והיינו מהיט"באל א"ל המיטב אלהי"ם ט"ב מא"ל ט"ב י"ה מי"ה א"ל ט"ב הכל לטובה. הג' הדיני' הקשי' וטרדת' בת מטרד והיא בת כאומר אלפים בת דהיינו מדת בת מטרד מטריד לכל הנטרדים בדינ' בהנהגת'. הד' בת מי זהב שהיא נקשר' מדיניה בימין ושמאל בסוד שמאלו תחת לראשי לתתן הכל והיינו סוד הגע' הדברים בחכמה העליונה אל הציור להצטייר הבינה שבכתר בסוד התי' וכתר שבה מתעלם ומתנוצצת בט' ניצוצות תי' א"א כדפי':

פרק יח המלך הזה האחרון הוא בחי' החכמה שגזר התפשטות הבינה שממנה מציאות החי'