חנה אריאל ויקרא צד

הוא חידוש, גדול להאחר איננו חידוש וצריך להעמיק דעתו בענינים גדולים מ"מ כח ההתפעלות זאת ישתוה בכללות נש"י. וזהו השקה לג"ע העליון שהוא בחי' נטיעת אורות עליונים שיתגלו להדיא במקום התחתון דהיינו מקדם שפי' מפני מה יוכל להגלות אורות עליונים בתחתון זהו מקדם ששם המה בהשוואה עליון ותחתון כו' וד"ל. וזאת המעלה הוא דוגמת חציבה שלמעלה היינו הכנת המקבל שיוכל לקלוט בו אורות אלקי' והיינו כמו עד"מ שצריך להיות הכנה קודם התפלה שאא"ס הוא למטה ממש בנפעלים ג"כ שע"כ יוכל לדבר לנוכח ברוך א"י כידוע ממ"ש דוד הע"ה ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות כו' דהיינו שהשגתו ודביקותו בא"ס היינו למטה דוקא מצד שנמצא למטה כמו למעלה. אבל אם יהי' הדביקות למעלה לא יהי' בבחי' דביקות אמיתי מצד גודל ההרחק אבל למטה בהתבוננות ענינים תחתונים ישנו לתפיסתו באמת ובזה מתלבש' הנשמה להכיר את בוראה שבנפעלים כו'. אבל עכ"ז צריך להיות עליות המדריגות בכונת התפלה מעולם לעולם כו' דהיינו שיוקלט בקרבו אורות עליונים וכו'. אבל ענין באר מים חיים שנובע למעלה ולא כמו המעיין שיוצא ובא מההר מלמעלה. וענין הנמשל הוא בחי' שבירת כח הגוף שנצרך לכל א' מישראל לפעול בתפלתו לשבור כח הגוף באיזה דבר (דהיינו מה שנק' בל"א גיפט פון דער וועלט אין וואס עס איז) ושזהו בחי' מס"נ כידוע מה לי קטלא פלגא ומה לי קטלא כולא כו' ומצד מסירת נפשו ממילא יוגלה אליו אור האלקי כידוע שעיקר שורש הכלים למעלה היינו מה שעלה ברצון יש ובטל רק בירידתה למטה נעשה בחי' יש הנפרד וכשמשבר בחי' הנפרד ונעשי' בבחי' מיתה אזי מיתתן זו בית חייהם כי בזה תחי' האור האלקי שהחי' אותם בשרשו וכמו עד"מ החיות האלקי החי' מצרים ופרעה בהתנשאות עצומה על עם ישראל בבחי' שיבא מזה אח"כ קד"ש הגדול בזה שהוא וחילו ירה בים. נמצא שכ"ז שלא נגלה האור האלקי' החי' אותם בבחי' מקיף ולא נקלט אור האלקי בקרבם אבל כשהשפיל אותם וירה בים אזי האיר בהם ובתוכם בחי' קידוש שמו הגדול שזהו עיקר חיותם באמת. וככה הוא בכל בחי' כחות יש הנפרד מאלקות ששבירתן זו היא טהרתן שמקובל בו האור אלקי המחי' אותם. ונמצא זהו דוגמת חקיקה קליטת האור בכלי ונוזלים מן לבנון היינו שהמים יורדים בבחי' הזלה טיפין טיפין ממקום העליון ממש דהיינו ממקום שלקחו אותן הנטיעות הנ"ל הוא בחי' אור התורה שנק' משל הקדמוני לקדמונו של עולם ששם בתכלית ההשואה כחשכה כאורה ומשם יאיר למטה ע"כ יוכל להתקבל אורה דוקא ביש הגמור ולא בשבירתה ולא ביציאתה ממנו. כמו אור התורה המלובשת בראובן ושמעון וטלית גשמי בציצית ודומיהן זהו דוגמת הרשימו שזהו ענין דביקת השכל באותיות ואינן עושים שינוי בו רק שיגלה האור באופן מציאות התחתון. ובזה יובן שענין תבירא דליבא שאחר התפלה בנפ"א נק' רק בשם לקוטי הניצוצות כידוע שבשבירת הכלים נפלו גם ניצוצות, וכמו שמבואר בסה"ק ממשל פך של שמן שנשבר שימצא בו ניצוצי. שמן ובחבירו דליבא הנק' (בל"א בראך פון גוף) מלקט הנצוצות וד"ל כמו שמחי' המאכל כאשר אוכל לש"ש ולא להנאת עצמו יהי' אחר בירורם פעולה לעבודתו ית' בעת התפלה. אבל ענין חיות הכלים גופא שנק' תחיית המתים הוא דוקא עפ"י התומ"צ שיקימו הכלים כמו שהם כלים דוקא במקורן ויחיו ממקור החיים האמתים כמו שהיו בשרשן באד"ק וכו' וד"ל

מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב. ודרז"ל בתו של אאע"ה שנק' נדיב. פי' כשנקראת בתו של אאע"ה אז יופי הפעמים בנעלים דוקא. אבל בר"ה דיצחק אחיד בבנוי כמ"ש בזהר פ' אמור ואז לא תקרא כנס"י בשם בת נדיב. ואז ג"כ אין היופי בנעלים