חנה אריאל ויקרא פא

יחיד לבדו. ובהסתלקות השגה זאת יוכל להתעורר בקרבו כחות הנפה"ב וגסות מדותיו הרעים אף שלא יבא לידי חטא בפו"מ. מ"מ הוא פגם בנשמה כי הנשמה עצמה א"צ תיקון כידוע וירדה בגוף לתקן כחותיו ומדותיו ולבער את רוח הגסות והטומאה מהם ואם הי' עולה בידה כהוגן הי' זוכה מעין לע"ל שיעביר את רוח הטומאה ונגלה כבוד ה' בהכרה תמידית. ואם הוא פושע בבחי' ישראל מוחין דגדלות הנ"ל ומאבדם ה"ז פגם בכח הנשמה שאינה מתקנת את הגוף כראוי לה (והגם שידוע שא"א לבחי' מוחין דגדלות עתה יותר מג' שעות בב"א. אך עכ"פ כח הנשמה והאמונה בבחי' יניקה לא תסור ממנו. בלא, התפעלות הלב והמוח ובלא הולדת השגות חדשות. משא"כ כשנופל במדות הרעות וגסות דנפה"ב וכו'. אך ע"י הבקר דאברהם ויוסף הנ"ל יוכל לעורר מחדש בחי' המוחין דגדלות. והתעוררותם ע"י הרהורי תשובה מעומק הלב בבחי' תוקף האור חוזר דנשמה לקדמותה ועי"ז בא אור חדש מלמעלה בבחי' תוס' בקו"ח כמו בפעם הראשון דעולם התיקון. אך ע"ז באה הבקשה ה' חננו בחי' מתנת חנם פי' חנם בלא מצות. שלא יהי' קדושת הנר"נ רק מכח המצות כנ"ל בענין אקב"ו אלא כמ"ש אחר ספה"ע יתוקן מה שפגמתי בספי' ומדה פ' ואטהר ואתקדש בקדושה היינו המדות דקדושה עצמן הנמשכין ע"י ספה"ע במ"ט ימים כנ"ל. ואומר הטעם לך קוינו כלומר אנו הגורמים שתהי' אתה בא בבחי' קוין דוקא שזהו מלך לבנ"י דוקא כי אין זולתם בחי' מקבל לזה כנ"ל לזאת מבקשים הי' (אתה בבחי' הקוין דוקא) זרועם לבקרים פי' כח להבקרים הנ"ל שיבאו בחי' הבקרים מבחי' עצמות האור דקוין וע"י יהי' התיקון שנתקדש בעצמות המדות שלנו דנשמה בגוף בקדושה שלמעלה כמו בספה"ע הנ"ל. ואומר עוד אף ישועתינו. ידוע שלשון ישועה כמ"ש לה' הישועה היינו הארת ש"ע נהורין דכתר בז"א שנק' הוי'. והוא ענין שקיו דאילנא הנ"ל ועי"ז תבוא הישועה גם אלינו אפי' בעת צרה והיינו עתים לרעה שיש בסדר העולם וירידת המל' והנשמות בהתגברות הקטרוגים כנ"ל. גם אז תהי' ישועתינו מבחי' אור הקוין הנ"ל משרשם המתחדש בכל יום ע"י לך קוינו כנ"ל. ומעתה יובן בענין השבת דעליית המל' בשבת דמעלי שבתא היינו דששת ימי המעשה עשה ה' את השמים וכו' ועוסק כבי' באנהגא עלמין וה' איש מלחמה בתיקון עולמות דיש ודבר ולכן היחוד דמל' ואור האמונה שמקבלת מז"א ע"י בחי' ע"ס דבי"ע הוא דוקא והיינו מ"ש היחוד ע"י מט"ט וכו'. אבל בשבת נא' כי בו שבת מכל מלאכתו ואינו מתלבש בהם והמל' עולה לקבל מפניו דוקא. זהו בחי' עלי' גדולה למדת המל'. אבל לז"א אין זה עלי' כלל כי הוא הי' הוה ויהי' ברגע א' כנ"ל רק שעכשיו יכולה לקבל מעצמותו. וגם ענין כל המדרי' דז' וי"ג שכתוב בפע"ח שהיא עלי' לכל מדרי' העולמות עד רדל"א היינו בבחי' עליות מדריגות דוקא בהשתל'. אבל בבחי' אור הקוין דז"א שעיקרן מלמעלה מערך וסדר מדרי' כנ"ל אין זה עלי' כלל. רק ביום השבת יש לו עלי' היינו ע"ד התולדה דגדלות ממוחין דאו"א ומעו"א להיות כענין מוליד בדומה. ובנפה"א למטה היינו במעלי שבתא הוא בבחי' עאל ולא נפיק. וביום השבת מקבלים ישראל בבחי' עייל ונפיק וכו'. ולכן יש בסעודות שבת בחי' המצוה ממש סעודתא דחק"ת וכו'. וסעודתא דע"ק. כי ע"י התגלות אור הקוין להדיא בא המזון להחיות מדרי' ההשתל' באור הפנים דקדושה עליונה. אבל ענין השמיטה הגם שהמל' מאספת כחותי' מבי"ע ועולה לאצי' ומשם מאירה בבחי' או"מ לעולמות דבי"ע ואין שום עבודה בקרקע ארץ ממנה יצא לחם כי הוא יורד ובא שלא ע"י עבודה בבחי' היש כלל (ובמק"א נת' שהוא ע"י בחי' הסתים דישראל ולכן דוקא כשהם עלי' יש קדושת השביעית. אך לא בבחי' הגליא שלהם שהוא ענין העבודה). וזהו והיתה שבת הארץ לכם לאכלה פי' שבת הארץ היינו קדושת פירות שביעית שנמשכת בהם ממדרי' המל' בעלייתה לאצי'. וזהו לאכלה ולא לסחורה שהוא בחי' עבודת הבירורים