חנה אריאל ויקרא פ

ובחי' הג' הוא ואברהם זקן הנ"ל היינו שזכה בבחי' מדרי' המרכבה שלו גם לפנימי' ז"א. דע"ק וז"א כ"ח כידוע. להמשיך גם משם בבחי' התולדה דוקא. והוא ענין ובחי' שקיו דאילנא למעלה כמיא דאשקי לאילנא ואתרבי (בבחי' הריבוי) בההוא שקיו וכן למטה שהאבות עצמן אי"ו הם גופא דאילנא. וע"י בחי' השקיו בגופא דאילנא מתרוממים גם ענפיו ועליו ופירותיו בבחי' תוס' שפע החיות ויעלו למעלה ראש בהסתכלות כלפי מעלה והיינו להיות בא ממנו ע"ה עוד תוס' עוז וכח בכח התולדה להוליד השתל' כל מדרי' דס"ר נשמות שאין כחם בחי' מרכבה. וזהו כשבא עוד אאע"ה להמשיך השתל' התולדה גם ביצחק ולהלן עד ס"ר נשמות וכו' כתי' ואברהם זקן. והוא מדרי' העליונה הג' הנ"ל. ואחר מ"ש וימת יוסף וגו' וכל הדור ההוא כתי' וימררו את חייהם (דכנס"י). דהיינו בחי' האמונה שהורישו האבות ע"ה לכל תולדותם אתכפיי' בגלותא שלא בא ממנה שום כח התפעלות בגופם, ואפי' בנשמתם שבגופם. אז נעלמה מעין כל חי בחי' המל' העליונה דמלך לב"י הנ"ל וקוב"ה סליק לעילא בבחי' עיבור גו אימא עילאה (דהיינו בהעלם הסוד). ובחי' ההנהגה בעולמות היתה במדרי' ההשתל' כענין ודוגמא וכעין זה תחת זה השתל' המדרי' דוקא עד הכוכבים והמזלות למטה ומזל טלה דמצרים הי' אז עליון. וזהו כבי' למעלה שאור ההנהגה הי' מלובש בגילולי מצרים. וכן ישראל למטה ירדו בשערי טומאה דגילולי מצרים. והיינו בחי' הרגשת הישות דעולמות עד שנעלמה מהם גם כח ההכרה הטבעית דנשמות גם בהיות בקרבם אפי' בחי' האמונה בירושה כנ"ל, ואמנם בחי' יצ"מ היינו בחי' לידת ז"א ויצא מהעלמו בתוך מצרים ונעו אלילי מצרים מפניו ומת כל בכור ומעלה הקודמת שלהם בכח המזלות הנ"ל, ופסח ה' על הפתח. הפתח הוא בחי' האמונה דישראל הנ"ל שהוא הפתח לבוא לאור עצמות ז"א כידוע וכנ"ל. וזהו לכתך אחרי במדבר בכח האמונה למעלה מהטעם ודעת לגמרי. אך ידוע ומבואר בכ"ד שהגם שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה הם לא ראו כלום אפי' בכח הכרת הנשמה הטבעית והוצרכו לזה מ"ט ימי הספירה לטהרנו מקליפותנו ומטומאותנו שנתלכלכו בגילולי מצרים וגם ממה שבא להם בנפילת הנשמות בחטא עה"ד וכו'. וע"י המ"ט ימים נעשה תיקון המדות שהוא מהות הנשמות באור וכח האמונה המקבלת בחי' הקוין דז"א. עד שבאו למ"ת ופב"פ דבר ה' בשלימות המוחין דגדלות כאדם הגדול הנ"ל. והיתה התולדה מזה קבלת ישראל למטה בגופם ע"י נשמתם והאמונה כנ"ל אברין וכח דתו' עד שיהי' בכח ופעולת נשמתם בגופם קדושת התומ"צ (וכידוע בענין עד שלא באת לידי מדה זו אכלת חלב וכו'). וכענין הידוע שתרי"ג אברי הנשמה הן הן תרי"ג מצות ע"י ההכרה דנשמה בבחי' האמונה למעלה ברוחניות (ולכן קיים אאע"ה כהת"כ כנ"ל) וע"י המ"ת דאנכי ה' (בעצמו כבי') אלקיך ונעשו אז חירות ממה"מ וגם העולמות נזדככו וכו' כמ"ש בתניא. והי' קיום המצות נובע בהם מקדושת עצמותם שקבלו במ"ת. אך אחר חטא העגל ירדו הם והעולם עד שהוצרכו להלוך במדבר להכניע ולדחות הקליפות דנחש שרף ועקרב שהיו מעכבים בואם לא"י שהוא מקום מלכותו ית' (פ' רחל) ששם אפשר לקיים כל מצות התורה, וע"ז נאמר אשר קדשנו במצותיו דוקא. כי אף שבא בקרבם כח התומ"צ מאברין דמלכא באברי הנשמה שלהם. הנה הוא בבחי' סוכ"ע וכח ההתפעלות שלהם מאור הזה נעלם בירידתם מהחירות ממה"מ הנ"ל אך ע"י קיום המצות בפו"מ גם המה בגופם ונשמתם מתקדשים בקדושת היחו"ע דקובה"ו הנעשה ע"י קיום המצות:

ואחר כ"ז י"ל ענין שירו לה' שיר חדש הנז"ל דהיינו בחי' תוס' אור מן המח' העצמיית הנ"ל בקו"ח. ע"י אספו לי חסידי הנ"ל שזהו כאשר בא לבחי' הפירוד ע"י הסתלקות המוחין דגדלות א"ס ב"ה שהוא הכרת ואמונת יחודו בעולמות כמו שהוא