חנה אריאל ויקרא פב

וכן ולא להפסד שאסור להמשיך השפע דשבת הארץ לחיצוני' ח"ו שהן כליון והפסד ולעבדך ולאמתך ולבהמתך ולחי' אשר בארצך כי הקדושה נמשכת במדרי' ההשתל' עצמם (ולא כנ"ל בשבת שהקדושה היא מלמעלה מהשתל' ושבת קדשו הנחיל לנו דוקא ליהנות מאורו כנ"ל). לכן לא שייך ענין המצוה באכילת פירות שביעית כי בחי' המזון וגוף העולמות מקבלים אור קדושת השביעית בשוה

וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים וכו' והיו לך ימי שבע שבתות השנים מ"ט שנה. וי"ל מה מודיענו בזה. הלא החשבון ידוע. וגם מהו לך. ובמ"ש וספרת לך דרז"ל שהספירה שנאמרה בל' יחיד תלוי' בב"ד ותקיעה דיובל דכתיב ל' רבים תעבירו שופר כל יחיד ויחיד חייב לתקוע. וגם וקדשתם את שנת החמשים שנה כתיב ל' רבים ולפי הנ"ל קאי על כל יחיד ויחיד וקידוש כל המועדות בישראל אין תלוים רק בב"ד. ובספה"ע כתי' וספרתם לכם לשון רבים והיינו שכל יחיד ויחיד חייב. וי"ל הטעם לחלק בין ספירות השמיטות לספה"ע. וגם י"ל במ"ש דלשון יחיד קאי אב"ד דוקא הלא הכתוב אומר שש שנים תזרע שדך תזמור כרמך ל' יחיד וקאי על כל יחיד ויחיד דוקא. ועוד י"ל לפי מה ששמעתי פא"פ מאדמו"ר שעליית כל התפלות דחול עולים בשבת ודכל השבתות עולים ביוהכ"פ ודכל יוהכ"פ עולים ביובל וא"כ קדושת יובל גדולה מכולם. ולפ"ז תמוה למה בכל יוהכ"פ לא נא' וקדשתם אתם. וביוהכ"פ דיובל כתי' וקדשתם אתם דוקא. ועוד שאם קדושת יוהכ"פ גדולה משל שבת למה חילול יוהכ"פ אינו רק בכרת ושבת במב"ד. ומעין זה י"ל מ"ש העובר על דברי חכמים חייב מיתה משא"כ בכל מצות התו'. וגם יש לבאר היטיב תירוץ הפרד"ס על קושייתו במ"ש בספה"ע שבע שבתות וכו' תספרו חמשים יום ואין סופרים אלא מ"ט. ותירץ ז"ל דע"י ספירת המ"ט סופרים גם את החמשים. כי אין החמשים רק שלימות וכללות המ"ט הבאים ע"י הספי' דמ"ט. ועוד י"ל במ"ש כי תבואו אל הארץ וכו' ושבתה הארץ שבת לה' הלא אין השביתה אלא לאחר שש שנים שתזרע וכו'

מפורסם בספרים שבכ"ד יש בו בחי' ניצוצי קדושה המתבררים ועולים לקדושה ע"י קיום תומ"צ. ובע"ח שיש בחי' אורות ניצוצין כלים. ובל' קבלת הבעש"ט הוא עולמות נשמות אלקות והכל א'. ובמק"א מבואר. פי' האורות הן בחי' אלקות דכח הפועל דאא"ס ב"ה הכל יכול להתהוות עולמות יש ודבר בפ"ע. והנשמות הן המחברים גילוי האלקות בעולמות וכשמתו מלכים דארץ אדום ונסתלקו האורות שלהן למעלה מעלה במאצילם ועלמין אתחרבו אין זה העדר לגמרי כלא הי' כלל אלא שהאורות נסתלקו למעלה מהמציאות והניצוצין והכלים דעולמות נפלו למטה מן המציאות אבל עדיין יש להן אחיזה בשרשם באורות שנסתלקו במיתת המלכים רק שגם הניצוצין וכלים דעולמות גם הם כמתים ולמטה מן המציאות. (וידוע הדמיון לזה ממחדו"מ של האדם בעוה"ז הם אחוזים ותלוים בו ולכן כתי' עם כבד עון כידוע עד שיש בהם אור וכח מחיות הנפש אף כשפנה האדם מהם לגמרי ושכח עליהם דהיינו שכח ואור הנפש נתפשטו מלבושים דמחד"מ אלו ונתלבש באחרים עכ"ז יש להם אחיזה ולא העדר לגמרי כידוע בענין כף הקלע). עד שבא המלך הדר (שהוא מלך לבנ"י). ושם אשתו וכו' שהוא שם מ"ה החדש היוצא דרך מצחא דאד"ק ומתלבשים ע"ס דשם מ"ה הזה עם ע"ס דב"ן ונשתלשלו הפרצופים דעו"א ואו"א וזו"נ שאמר (עשרה מאמרות) והי' העולם דבחי' עולמות דעלמין דאתחרבו כנ"ל בבחי' הוי' ומציאות כי נתן בהם מבחי' הוי' שלו כבי' כמ"ש במק"א שהוא כענין שנתן מכבודו לבו"ד. ועי"ז נתהוו מאין ליש וממילא יש בהם גם