חנה אריאל ויקרא ס

אני אומר ממקום קדושתו והכל לעשה. דמשמע ממקום הקדושה התמידית במקומה ומדריגתה לעצמה. ולשון הפסוק בא במפורש ועברתי באמ"צ דמשמע ודאי כעין עובר ממקום למקום. להבין כ"ז כתיב וזרעתי את בנ"י זרע אדם וזרע בהמה. שיש בישראל ב' בחי' בחי' אדם ובחי' בהמה. ובבחי' בהמה יש שני ענינים וכמ"ש בתניא ע"פ ואני בהמות הייתי עמך. פי' כללות ענין בהמה הוא הנהגה הטבעיית כפי מה שמחייב לאדם טבע יצירתו כן הוא מתנהג במחדו"מ שלו. ואין השכל והמדע יוכל לשנות בו דבר מהנהגתו מחמת טעם וסברא. ויש בזה ב' ענינים. א' בהמה שלמטה מן הדעת. פי' שהטבע חזק בעצמו ואינו מרגיש ענין חכ' ושכל כלל ואינו מתפעל ממנו כלום. ולכן הולך לדרכו בטבעו גם אם סברת השכל מנגדת לו. לפי שהוא אינו מבין ומרגיש כלל ענין השכל. ויש בחי' בהמה שלמעלה מן הדעת. פי' שיש לו השגה והבנה טובה בטוב טו"ד הסברא שמחייב השכל אלא שיש לו התקשרות מהו"ע הנפש שלמעלה מן החכ' ושכל. כי החכ' ודעת וכל המדות הם רק התפשטות אור ממהו"ע הנפש. אבל הנפש עצמה במהותה לא תתפעל מהם. כי הם עלולים ממנה וכחה חזק הרבה יותר מכחם עד שאין להם מקום כלל לחוות דעת בהנהגה כשיש התעוררות ממהו"ע הנפש שלמעלה מכל כחות שלה. אבל בחי' ומדרי' אדם הוא שרק בדעת ידבר וינהיג את כל פעלו. ואדרבה הוא לא ישגיח כלל על חיוב הטבע שגם בדבר שמצד טבעו הי' נמשך אחריו בכל לבו ונפשו אם השכל לא יסכים עליו יסור ממנו לגמרי ולא יחפוץ בו כלל וכלל. ומשלימות האדם בזה כשהוא בבחי' המוחין דגדלות דאדם שאינו מרגיש א"ע וטבע מדותיו של עצמו אפי' המדות שכליי' שלו. ולא כל מה שנוגע להנאת עצמו. וכל כחותיו אין משמשין אלא על ההנהגה הראוי' הנכונה הידוע אצלו שדרך זה הוא ודאי הנהגה ישרה ואמיתית וקושטא קאי. א"כ הוא עוסק בדבר קיים נצחי ואמיתי כמו שהדבר ידוע אצלו. וזהו דבר שאינו בא במורגש כלל כהתפעלות האה' והחשק הטבעי אל דבר טוב וערב. וכן בהרגשת התפעלות הפחד והשנאה וכו'. אלא הוא רק דבר ידוע ומושג אצל האדם. וה"ז שהדבר הידוע ומושג הוא העושה ומנהיג את כל פעולת האדם השלם דגדלות הזה. וזהו אדם גימ' מ"ה לשון ביטול ואין כמו ונחנו מ"ה וכידוע. והיינו שאין בו בחי' ישות עצמו כלום כ"א ישות מה שידוע ומושג לו. ובהמה גימט' ב"ן. וזהו וזרעתי את ב"י זרע אדם וזרע בהמה כמ"ש בנים אתם לה' אלקיכם זו"נ. כידוע דז"א עיקרו שם מ"ה (אלא שכלול מב"ן). ונוק' עיקרה שם ב"ן וכלולה ממ"ה. ובישראל יש מב' הבחי' כמ"ש בכ"ד. בחי' מ"ה דדכורא הוא ענין כח התומ"צ שיש בעשייתם אותם מה שלא עשה כן לכל גוי והוא כח הנהגה בלב בנ"י מבלתי הרגשת התפעלות המביאה לידי הנהגה. רק הידיעה לבדה כמ"ש עם תורתי בלבם. זהו בחי' מ"ה. ובחי' הב"ן הוא המקבל ממ"ה (כמו שהוא למעלה שהנוק' מקבלת מן הדכורא). וזהו זרע בהמה שהיא בחי' הרגשת התפעלות (והיינו כידוע דזו"נ הוא בחי' סוכ"ע וממכ"ע). ויש בזה ב' בחי' בהמה הנ"ל. בהמה שלמטה מן הדעת היא בחי' התפעלות הטבעיית המוטבעת בלב בנ"י ואפי' בנשים וע"ה שאין להם שום ידיעה והשגה. ואעפ"כ המצות חביבות עליהן עד מאד עד שיוכלו למסור נפשם עליהם. ובחי' בהמה שלמעלה מן הדעת הוא בחי' תוקף אור האמונה. והוא מצד שרש נר"נ שלהם באלקות ממש. וכמו שהנשמה מכרת את בוראה שזהו בבחי' החכ' שלמעלה מן הבינה ודעת. אבל מן החכ' עכ"פ בא לבינה בשפע גלוי עד שענין האלקות ממש דלמחתב"כ בא להיות כמו מושג ומובן אל האדם עד שנולדים ומתעוררים מזה כל המדות דקדושת הנר"נ כמ"ש בתניא. משא"כ בחי' בהמה הנ"ל הוא בחי' התפעלות אלקית עליונה מאד עד שענין ההשגה וההבנה הם כמו מדרי' שפילה ונמוכה מאד לגבי דידה ויש להתבונן בזה שהוא כענין הצופים ברוה"ק ובל' רז"ל נק' שמתלבשים ברוה"ק