חנה אריאל ויקרא נט

הקריאה בתושב"כ ותושבע"פ בכל ליל שבועות לפי שנא' בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו כו'. וידוע דעטרה זו היא בחי' כתר דז"א מת"ת דאי' שנעשה במ"ת דוקא. ועד"מ הנה עטרה של זהב ואב"ט גשמיי' יש בהם ב' דברים. הא' גופו ומהותו של הזהב ואב"ט כשהן מקשה ויש אופן לצייר אותם בכל אופן שירצה כפי התפארת הנאות כו' והב' אופן הציור לצייר למשוך אותם לאורך ורוחב וחילוקי דקות הציור בכל פרטיו תלוי באופן חכמת המצייר להיכן כוונתו נוטה באיזה פאר הנאות שלו באותו העת לפי כבוד גדלו של המלך באיזה אופן עד שיקבל הת"ת מציור פרטי כזה דוקא וד"ל. וכמ"כ יובן למשכיל דגופה ומהותה של עטרת הכתר והרצון דז"א דאצי' מזהב וכסף ואב"ט יקרים כו' דהיינו רפ"ח ניצוצין עצמן ומהותם שנפלו בנוגה דעשי' וכשנעשית המצות בהן כנ"ל אזי הם יקרים מאד מאד מצד שרשם קודם שנפלו וזהו כצנה רצון תעטרנו כו' אך אופן הציור של העטרה אם כך או כך שהוא לפי חכמת המלך וכבוד גדלו באותו העת היינו חכמת התו' בחכ' שמה אתברירו הרפ"ח ניצוצין פי' שיהי' רצון ה' במצוה באופן כך ולא כך שהוא כמשל הציור בגוף האבן הטוב כנ"ל וד"ל. וזהו שכל ימי הספי' הוא בירור הרפ"ח ניצוצין כידוע בענין עומר מנחת קנאות כו' מהם נעשה מהותו של הכתר בחה"ש. אך בליל שבועות מדברים בתושב"כ ושבע"פ כדי להמשיך אופן ציור הכתר והעטרה באמרו זה כשר וזה פסול כנ"ל שהוא גוזר הרצון בזה כנ"ל וד"ל וגם בזה יובן הטעם למה לא שמענו כ"א אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה כו' ולפי שאנכי הוא כללות עצמות הרצה"ע במ"ע. ולא יהי' לך כללות עצמות היפך הרצון במל"ת. אך אופנים הפרטים שלהם איך יהי' הרצון כנ"ל הוא ע"י משה שהוא שרש התו' בחי' יס"א כמ"ש במ"א וד"ל

וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה. י"ל במה שקורא ליו"ט ש"פ בשם שבת דוקא. וגם למה הזכיר ב' סימנים ממחרת השבת ויום הביאכם. וגם י"ל לשון וספרתם לכם שפי' לעצמכם וכמ"ש בסדר הספי' צויתנו לספור ספה"ע כדי לטהרנו וכו' ויש להתבונן בזה איך הוא ענין הטהרה מזוהמא ע"י הספי'. ואם כספירת הזבה דכתי' וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר. היינו אחר מ"ב ואם טהרה מזובה וסופרת לעצמה שיעברו עליה ז' ימי טהרה כמו היום הראשון שטהרה מזובה. אבל כאן צריך להבין מה נתחדש במחרת השבת וביום הביאכם את העומר שצריך לספור כמה ימים הם במדרי' זו. ועוד צ"ל דא"כ למה ספה"ע הוא מ"ע בכלל רמ"ח מ"ע שהן אברין דמלכא ב"ה. וגם אי' בספרים לומר לשיקובהו"ש במצות ספה"ע

מצה זו שאנו אוכלים ע"ש מה ע"ש שלא הספיק בצקת וכו' עד שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם. כבר הרעישו כל המפרשים במה שתולה מצות אכילת מצה שנצטוו עלי' במצרים לאכול קודם הגאולה. ואמר בערב תאכלו מצות מיד ולדורות עולה נוהגת אותה המצוה ממש. ואיך תולה הטעם במה שנעשה אחר אותה האכילה שהיתה קודם חצות דוקא. וגם דלפי"ז יהי' ענין המצה שיאיר בקיום מצותה אור שנצלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם. וידוע בפע"ח, וסהק"ב שזה הי' בבחי' תכלית הגדלות (ובהל' הרי"ף והרא"ש הגרסא מצה ע"ש שנגאלו). וידוע ג"כ בסוד המצה שהיא בחי' קטנות דאבא ולא תכלית הגדלות כאור שנגלה עליהם וכו' וגאלם הנ"ל. ועברתי באמ"צ אני ולא מלאך. והכיתי כל בכור אני ולא שרף אעשה שפטים אני ולא השליח. אני ה' אני הוא ולא אחר. י"ל במה שפרט כל הפרטים בפירוש ומקרא מיותר לכל א'. הול"ל ועברתי אני ה' וכו'. ממילא הי' מובן הכל שלא המלאך והשרף והשליח. גם י"ל מ"ש במדרש אמר הקב"ה אם אני שולח מלאך לשם הרי הוא נשקע בטומאת מצרים אלא