חנה אריאל ויקרא נח

ולכאורה יפלא איך יהי' סיבת העדר טעם גשמי להביא בנפה"א הרוחני מה שלמעלה מטעם הנפש כו'. אך הענין הוא כנ"ל שהחטה של המצה נפלה בירידת המדרי' מרפ"ח ניצוצין, עד ק"נ דעשי' שצמחה חטה זו כו' ובשרשה ברפ"ח ניצוצין קודם שנפלו הרי היא למעלה מנפש האדם דנפש האדם הוא מזווג זו"נ שאחר התיקון כו' ע"כ כשמתלבש במצה זו רצון ה' כשאוכלה ונק' לחמא דמהימנותא כלומר שתגיע לנפש בחי' אמונה באא"ס שלמעלה מן השכל גם בבחי' אצילות וכו'. שגם מרע"ה שהי' לו נשמה דאצי' נתחייב לאכול מצה. א"כ מוכרח שע"י המצה הי' לו אמונה שלמעלה מהשגתו דוקא ולא הי' לו אמונה כזו מקודם שאכל המצה הגם שהי' השגתו בבחי' אצי' ממש כידוע. ואין זה אלא מטעם שהמצוה מעשי' נלקחת מדברים גשמיי' דנוגה שבשרשם הוא גבוה מאד גם מהתיקון כו'. ולזה לא רצה משה ליפטר גם בנשיקה עפ"י ה' מפני קיום המצות בא"י בתרומות ומעשרות הגם שהם בענינים גשמיי' דנוגה דעשי' כו' וד"ל

ומעתה יובן עיקר ההפרש שבין תורה למצות דהיינו רק בדבר הזה הנ"ל שהס"ג גבוה ממ"ה כו'. כן ע"י הדבור בתו' הוא שם מ"ה בחכ' אתברירו. אבל המצות הן מדברים גשמיי' דנוגה דעשיי' שאין למטה ממנו במדרי' כמו צמר דציצית וקלף דתפילין ואתרוג וכדומה להם במצות ל"ת טומאה וטהרה כו'. וידוע דע"י העלאת רפ"ח ניצוצין מק"נ לשרשם קודם שנפלו. אז הם עצמם נעשה בחי' הכתר דזו"נ וכידוע ומבואר בע"ח. וזהו שנא' לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. וידוע דכבודי הוא בחי' הכתר דנוק' כי כבוד חכמים ינחלו הכוונה כי חו"ב ינחלו הארת הכתר הנק' כבוד עליון ע"ש ל"ב נתיבות חכ' שנשפעי' מאתו. ולכבודי בראתיו כו' כלומר לרצונו בראתיו בשביל רצונו דהיינו מצות מעשיות שיקיימו בנוגה דבי"ע לכך היתה הכוונה בשבה"כ להיות ברי' יצי' כו' וד"ל. וביאור הדבר היינו להיות כי התו' אינה אלא גילוי חפץ ורצון ה' שיעלו ניצוצין בקרבנות כך ולא כך וכדומה לזה בכל מצות מעשיות אין בתו' אלא הפי' והביאור איך לעשותה אבל לא גופה של מעשה כלל. ואמנם במע' בפו"מ הרי יש עליות רפ"ח ניצוצין ממש והעלאה זו גורמת התעוררות רצון וחפץ מחדש להיות בי"ט כו' מאין ליש. והיינו בחי' כתר דזו"נ לצורך בריאת העולמות שנעשו ממצות דרפ"ח ניצוצין וד"ל. וזהו ההפרש שבין תו' למצות שע"י לימוד התו' לא הועלה עדיין כלום מרפ"ח כו' אך הוא התעוררות רצון ה' להעלות רפ"ח כו' ומזה נעשה כתר לז"א כנ"ל. אבל לכבודי בראתיו בחי' כתר דנוק' להיות ראש לשועלים דבי"ע כו' אינו אלא במצות מעשיות דוקא להיות כי כתר דנוק' הוא הרצון לברוא יש מאין ממש מוכרח להיות העלאה מלמטה בבחי' עשי' דוקא משא"כ בכתר דז"א אין צריך עשי' כ"א הדבור בד"ת לגלות הרצון כו' כנ"ל וד"ל. וזהו לכבודי בשביל כבודי כדי שיהי' כתר לנוק' בראתיו מאין ליש בתחלת ההשתל' בחסד חנם כנ"ל ולהיות שבירה אח"כ כדי שיהי' מהם העלמ"נ לעורר מלמטה הרצון כי אין מלך בלא עם כו' וד"ל. וזהו הקדוש הג' בוי"ו דיסוד ות"ת שיהי' ממנו כתר לנוק' כנ"ל. והן גבורי כח העושים רצונו ממש כמ"ש למעלה. וע"ז אמרו לא המדרש עיקר אל המעשה כי נעוץ תחב"ס וסוב"ת כו'. ומאחר שכל עיקר הכוונה בבחי' השבירה והתיקון הי' בשביל כ' דנוק' הנק' סוף מעשה הרי שרשן בתחלה מאד נעלה כנ"ל בכל שנפל למטה ביותר וד"ל. ומ"ש התלמוד גדול שמביא לידי מעשה להיות כי הוא מעורר עפ"י החכ' איכות ואופן הרצון במעשה המצות כנ"ל אך גופו ומהותו של הרצון במצות אינו אלא בעשי' בפו"מ דוקא דהיינו בעליות רפ"ח ניצוצין מנוגה דוקא מטעם הנ"ל. ונמצא ששניהם אמת שהתלמוד גדול והמעשה גדול וד"ל

ועתה אחר כל הנ"ל יובנו שרשי הדברים הנאמרים למעלה בפסוק ונקדשתי בתוך בנ"י כו'. בג' מיני אהבות בכל לבבך ובכל נפשך וכו'. וגם בכ"ז יובן ענין