חנה אריאל ויקרא נז

וכידוע וכנ"ל. והנה כתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה. שידוע שמתחלה הי' האצי' בבחי' חסד חנם בלתי סיבת העלמ"נ מלמטה ואח"כ התעוררות החסד צ"ל מחמת העלאה מלמטה כמ"ש בע"ח. וביאור הדבר הנה זה הי' במ"ת שגרמו בחי' העלמ"נ עד שיהי' בחי' ת"ת דבינה כתר לז"א בהיות כי פרחו נשמתן קודם כל דבור כידוע. וה"ז הי' מס"נ בתחלה כדי שיוכל להיות יחוד או"א כנ"ל. ואח"ז גרמו ירידת השפע מלמעלמ"ט דהיינו שיהי' כתר לז"א שיחפוץ ה' בגילוי האצי' מן ההעלם כנ"ל. והן ע"י עשה"ד שהן כללות רצונותיו ית' כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה כו' שעשה"ד הם פנימי' הע"מ כמ"ש במק"א. וכל עולם לפ"ע. דהיינו בנאצלים הי' מאמרות בבינה להיות מוחין לז"א כנ"ל. הרי העשה"ד הם בחי' הפנימי' להן להיות כי אוריי' מח"ע נפקת. פי' דבר ה' באמרו "אנכי "זכור "שמור כנ"ל הוא בחי' פנימי' אבא. ומה דאמר ומפקד לאימא כנ"ל הוא רק בחי' חיצוני' עד"מ אדם המצוה לעשות כך וכך ולא ידוע לזולתו טעם השכל לזה הצווי כו'. כן באוריי' איברי עלמא כמ"ש בראשית ברא וד"ל. וכמ"כ ההלכות שהן חכמתו הן בחי' פנימי' המוחין לסדר השתל' דאבי"ע בעליות וירידות שונות שבירה ותיקון כו' וכמ"ש במ"א בארוכה. וא"כ אדם ששונה בהלכה הוא מעורר חפץ ורצה"ע למעלה הנק' כתר דז"א. כי הרי הוא מגיד ומספר לומר כך וכך רצון ה' שזה כשר וזה פסול כו'. ובזה נמשך חפץ ורצון להאציל בגילוי כו' וד"ל. וזהו קדוש השני להוריד הוי"ו מלמעלמ"ט כנ"ל. ואמנם קדוש הג' הוא ע"י מצות מעשיות להיות ת"ת דז"א כתר לנוק'. וביאור דבר זה יובן עפ"י הקדמה מתחלה ההפרש בין תו' למצות שזה ידוע שהתו' היא רק פי' וביאור המצות איך לעשותם וא"כ המצות עיקר וכמ"ש לא המדרש עיקר כו'. ויש סברא להיפך שהתלמוד גדול שמביא לידי מעשה כידוע. אך שניהם אמת. ויובן ע"פ הקדמה א' הידוע בענין השבירה דרפ"ח ניצוצין שנפלו מז' מל' קדמאין שמתו כו'. הגם שמהם כל עיקר סיבת השתל' המדרי' למטה מטה עד שנתהווה דצח"מ גשמיי' דק"נ כידוע. עכ"ז בשרשם ומקורם קודם שנפלו היו במדרי' היותר נעלה מבחי' האצי' דעכשיו הנק' תיקון כידוע שהשבירה הי' בבחי' ס"ג דנקודים והתיקון דברודים בשם מ"ה כו'. וביאור הדברים ידוע היות כי אנ"ר נפלאות אשר הצומח יזון ויחי' את החי והמדבר. איך הנמוך ישפיע לגבוה. וגם אנ"ר יותר פלא אשר התינוק אינו יודע לקרות או"א עד שיטעום טעם חטים גשמיי' בערך גסות הצומח ואיך יהי' ממנו סיבת הגדלה וריבוי הדעת שע"י הטעם שטעם יכיר וידע את אביו ואמו שלא הי' יודעם תחלה הרי הדעת רוחני הוא כו'. ועד"ז אנ"ר עוד שהיין יפקח את החכם ומהיכן ימצא כח ליין להוסיף שכל הרוחני כו'. אך כל זאת יובן עפ"י הידוע ומבואר במ"א דכל דבר גבוה שנפל יהי' נפילתו בהשפלה יותר לפי ערך הגובה. כמו חומה גבוה שתפול האבן להלאה במרחוק לפ"ע הגבוה כו'. וכן מעומק המושג יתבלבל המוח לגמרי וידבר טעות גמור וכו' או ישתטה וכו' (וכן להיפך מטעם זה מבוא' במק"א שבמקום הנמוך מאד לא יוכל להעלותו כ"א היותר נעלה כו' כמו ועברתי באמ"צ אני ולא מלאך כו' וד"ל). וכן עד"ז יובן בהיות שרפ"ח ניצוצין דתהו להיותם נעלים מאד במדריגתם בבחי' ס"ג דנקודים כידוע. אשר לסיבת גובהם כאשר ירדו ונפלו היתה נפילתם בתכלית ההשפלה מטה מטה לפ"ע הגובה. והיינו אשר ימצא בצומח הגס דטעם חטה גשמיות שכל ודעת יתירה כנ"ל. מפני שטעם זה בשרשו ברפ"ח ניצוצין קודם שנפלו בק"נ הי' הגבה למעלה משרש החכ' כו' ע"כ גם בנפילה בנוגה יש בו דעת בהעלם עד שיוכל התינוק להכיר או"א ע"י הטעם הזה וד"ל. ואחר הקדמה זו יובן מעשה המצות ג"כ כמו מצות מצה שנק' מיכלא דמהימנותא כידוע שהאמונה שהיא למעלה מן הטעם תבוא בנפה"א כאשר יאכל המצה שהוא בלא טעם גשמי