חנה אריאל ויקרא נא

א"ז המתקה. ואדרבא את קדש ה' חלל שממשיך אותו במקום חול. כי אין מיתוק הקדושה מגיע עד שם. וז"ש ואם האכל יאכל במחשב לאכול. כי עיקר ההמתקה תלוי במח' וזהו האכל לשון מקור האכילה הוא הממתיק למעלה ע"י העלאות הזביחה. עי"ז יאכל שהוא הגורם ומתיר האכילה למטה כמו שמיתוק התפלה וברכות הנהנין הן הגורמין להיתר אכילת חולין כנ"ל וד"ל

פרשה אמור

אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים. יש לבאר איך מובן מזה להזהיר גדולים וכו'. לנפש לא יטמא בעמיו והק' בזהר לא יטמאו מבע"ל ורז"ל דרשו בעמיו לא יטמא אבל למת מצוה שקורא ואין עונה אין זה בעמיו ולכן יטמא הוא לו, ולפ"ז הי' ראוי לכאורה לומר לנפש בעמיו לא יטמא. בזהר מאי דא לקבל דא דאמר לעילא ואיש או אשה כי יהי' בהם אוב או ידעוני וגו'. אלא כיון דאזהר לון לישראל לקדשא לו בכלא אזהר גם לכהנים על קדושתם. וי"ל איך יובן שע"י מ"ש כי יהי' אוב וגו' הו לקדשא להון בכלא. ואחר גמר הפרשיות דקדושת כהנים ובע"מ ופ' וינזרו מקדשי בנ"י והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם וכו' ופ' מומי הקרבן וכו'. אח"כ כתיב ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך ב"י אני ה' מקדישכם. ופ' זו צריך ביאור. וק"ל מה שקשה בו

כתיב נורא תהלות עושה פלא. פי' עושה פלא דבמדרש אמרו במח' אחת נבראו כל העולמות. שזהו כמו עד"מ באדם שמסדר במחשבתו מה שהוא רוצה לעשות (אך באדם אין דבר שיש בו ממש במה שהוא חושב אבל באא"ס ב"ה אדרבא המחשבה עליונה הוא עיקרא ושרשא דכל המציאות) ובזהר גליף גליפו בטה"ע. ובלשון האריז"ל שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל. וזה הוא פלא גדול דידוע שאתה הוא ה' לבדך משנה"ע כמו שהי' עד שלא נבהע"ו. רק שהעולם הוא לשון העלם שאין רואים אור יחודו ית'. לכן יכולים לראות את הנבראים במציאות יש ודבר. אבל במח' עליונה דשיער בעצמו שהוא מקום אחדותו הפשוטה איך יתכן שם כל מה שעתיד להיות יש ודבר בפועל. אבל זהו פליאות א"ס ב"ה שכולל גם שני הפכים. וזהו עיקר כל המציאות. וכל השתלשלות מדרי' העולמות הוא לגלות הפלא הזה גם בבחי' ומדרי' רבות שבעולמות. עד"מ החכם הגדול מאד יוכל להסביר חכמה רמה ועמוקה מאד גם לנערים וקטנים. אך בודאי הנערים וקטנים אין מבינים אותה על בורי' כמו חכמים גדולים וכש"כ כמו החכם עצמו. וזהו עושה פלא שמביא את הפלא הנ"ל גם במדרי' עשי'. אמנם שכח עשיית הפלא הוא נבדל מן העולמות לגמרי כי הפלא עצמו הוא משתלשל ויורד במדריגות דהיינו שהחכם הנ"ל תחלה מגלה החכמה הרמה ועמוקה לחכמים גדולים ואח"כ לקטנים מהם כנ"ל. הרי עכ"פ ענין החכ' הרמה ועמוקה יורדת להתגלות במדרי' הללו והם משיגים ממנה כאו"א לפי ערכו. משא"כ הכח להמציא גילוי החכ' רמה ועמוקה למדרי' המקבלים אין בכל מדרי' החכמים שיבינו את זאת. ויובן זה ממשל ענין אור וכח. שהכח הוא מורכב והאור הוא נבדל. פי' כח הוא כמו שאדם עושה מלאכת אומנות ע"י כלים העשוין לכך להיות על ידם נמצא מעשה פיתוחים בעץ השוה (גיזימשין) וזה נעשה ע"י כח האדם (שהוא כח פשוט לגבי פרטי הפיתוחים) כשבא בכלי והרי הוא מורכב בכלי ואז עושה הפיתוחים. כמו שע"י שהנפש מורכבת בגוף באים ממנה כחות בערך הגוף. וכן בזריקת אבן בא כח האדם אל האבן ונשא האבן עי"ז הכח (וזהו בבחי' מקיף אב אעפ"כ הוא דומה למורכב, ומשני הענינים דכלי הפתוחים ואבן הנזרק יתבונן המשכיל