חנה אריאל ויקרא נב

בבחי' ממלא וסובב והכל בבחי' השתלשלות מדרי'). אבל האור שגם הוא עושה פעולה בגשם. שבלא אור לא ידעו מה שבבית או מה שכתוב בספר וע"י האור ירגישו אותם אך מובן למשכיל שאין פעולת האור באה במורכב בשוה דבר. אלא הוא כח נבדל לעצמו ובכחו הנבדל פועל פעולת ההתגלות והרגשה את אשר ישנו בעולם מה שבלעדו לא הי' מורגש ונראה כלל. וזהו נורא תהלות עושה פלא. פי' נורא הוא ענין יותר חזק וגדול ממי שאומרים עליו שמוראו ויראתו על הכל. וכמ"ש יראתו על פניכם. ומוראך עליהם. שעכ"פ יש אל הירא מציאות לעצמו אלא שהוא ירא ומבטל ישותו שלא יסור ממצות מי שמוראו ויראתו עליו. וזה אינו כ"א במדרי' השתלשלות מן הפלא הנ"ל. שכשם שהפלא במקומו לעצמו הוא פלאי כן בכח ההפלאה יבא ממנו גם מציאות מדריגות שלמטה ממדריגות מקומו העצמי שגם הם יחשבו למציאות במקומם לעצמם ע"ד הפלא, ואדרבא מציאות כולם כלול במהו"ע הפלא עצמו (כמו שבהחכמה רמה ועמוקה מצוי בכחה כל מה שיוכלו להבין ממנה במדרי' האחרונה שבמקבלים) אצא שכשהמדרי' עליונה מאירה אל מדרי' התחתונות מה שלמעלה ממדריגתם הרי הם יראים ממנה ומתבטלים אליה ולא שנעדרים מן המציאות שלהם מחמת הגילוי הזה כי גם הם יש להם מקום מציאות (בכח הפלאי) כמו שהמדרי' עליונה המאירה עליהם יש לה מציאות בכח הפלאי. אלא שיש להמדרי' התחתונות יראה ממנה וביטול אלי' כאמור. אבל ענין נורא הוא לומר שכל כך גדולה היראה והביטול עד שאין מציאת היראים עולה בשם כלל ואין שם אלא מציאת מי שיראים ממנו והוא הנורא. וזהו נורא תהלות כי כשבאים להלל אותו כלומר להסתכל באורו להכירו לעצמו ולספרו לאחרים הנה הוא נורא לבדו ואין שום מציאות זולתו בערכו ותהלתו. ואומר הכתוב שזהו לפי שהוא עושה פלא כנ"ל שעושה את הפלא שיתגלה במדרי' התחתונות שחוץ לעצמות הפלא לעצמו (כמו שהאור עושה את החפצים שבבית והכתב הכתוב שיתגלה מציאותם חוץ למציאתם לעצמם). והעושה הפלא הוא נבדל לגמרי מכל המדרי' הבאים בהשתלשלות. והוא הקב"ה. קדוש הוא שקדוש ומובדל הוא מכל המדריגות ואעפ"כ ברוך הוא ונמשך מציאתו למקום המדרי' דהשתלתלות. וכענין אנכי ה' אלקיך וכללות ופרטות שנאמרו בסיני כמש"ל פהקו"ד. ונשנו באוה"מ וידבר ה' אל משה להביא הרגשת כח המצות בבחי' הדעת דמשה שהוא הדעת דכל ישראל הכל כמש"ש. ובפ' אח"מ קדושים שבא הדבור קדושים תהיו וקדוש שרוי בתוך מעיו כי קדוש אני ולכן גם אתם קדושים תהיו. ותיבת אני להורות שקדושתי למעלה מקדושתכם כמש"ל פאחמ"ק. שע"יז בא ענין הקדושה לשרות בישראל כקדוש שרוי בתוך מעיו ושלכן נתחייבו על עון עריות (שהוא המשכת יניקה לחיצונים מהקדושה שבהם) כמת ומיתה האמורה בכאו"א. ומשום דאי עביד מהני לקליפות. הכל כמש"ש. אמנם הקדושה הזאת בישראל שוכן אתם גם בתוך טומאותם בטומאת מת או בטומאת שרץ וכיוצא בהם. ואין מזה שום פגם וסילוק קדושתם הנז' מהם. ולכן לא נצטוו ישראל כלל שלא יטמאו א"ע בטומאות הללו (משא"כ בכהנים כדלקמן). אך יש מין טומאה שגם קדושת ישראל מתחללת (מלשון כי ימצא חלל באדמה) בה. והיא טומאת אוב או ידעוני ששניהם מין טומאה הן כמ"ש הרמ"ז. ולזאת אמר הכתוב אחר סיום דין העריות. שתלוי בקדושים תהיו כנ"ל. ואיש או אשה כי ימצא בהם אוב או ידעוני מות יומתו וגו'. ובזה יובן לשון הזהר הנ"ל לקדשא לון בכלא. פי' אפי' בבחי' זו שלא תמצא הקדושה במקום טמא מה שלא נמצא זה כלל רק בפסוק אוב או ידעוני כאמור. ולכן בא אחר זאת האמירה למרע"ה מענין קדושת הכהנים וכנ"ל בכל דבור ואמירה בצווי המצות ע"י משה שהוא להביא כח הקדושה שקבלו בסיני מהקב"ה שאמר אנכי ה' אלקיך כנ"ל אל הגילוי בבחי' הדעת דמשה שבכל ישראל. וזהו אמור אל הכהנים בני