חנה אריאל ויקרא מה

למעלה מזו. והיינו שאע"פ שאינו יכול להבריא הגוף ממש ע"י אור ה' דתורה. מ"מ תוכל נפשו לעשות בגוף ככל מעשה אדם בריא. ועז"נ כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו ופועל פעולות גופניות אף שהגוף מקולקל שהכחות המורכבים ומשתתפים עם הגוף אין יכולים לפעול בו כלום מחמת הקלקול שלו. אך קדוש השורה יוכל לפעול פעולות גופניות גם בגוף מקולקל והגוף נשאר בקלקולו. כי להגוף עצמו אין מגיע ענין הקדושה הנבדלת להיות בו כח הגוף גופני ממש כמו שהוא שורה בנפשו. אך בנס דכבשן האש דחמ"ו הי' האש בתוקפו כמ"ש קטיל המון שביבא וגו'. ואעפ"כ הי' כח הנפש גם באותו התוקף דאש שלא הזיק לחמ"ו. והיינו כח נסיי מאת ה' שהוא למעלה מבחי' קדוש השורה בתוך מעיו שהוא אינו מגיע ומתפשט עד כח הגוף לפעול בו הרפואה כנ"ל. והנס הוא בא גם בכח האש שהי' בתוקפו כנ"ל שאעפ"כ לא ישלוט בחמ"ו

ומעתה על סדר ודרך המשל הזה יובן כל הענין בעז"ה. דמן הגדלות הגדול שהי' ביצ"מ למעלה כמ"ש ופסח ה' על הפתח וכמש"ל באריכות בפהקו"ד. ובנ"י עצמן לא ראו כלום כמש"ש. אך נא' בהם לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה והיינו שנגאלו ממצרים שהי' מעכב עליהם בבחי' פן ירבה. ולכן לא בא בתוך גופם כח הנשמה שלהם שבירושה מאבות וכשנגאלו הי' כח הנשמה פועל בגוף הגופניי ולהאמין בה' ללכת אחריו בארץ לא זרועה. ואף שכח הגוף במקומו עומד אעפ"כ פועל בו אור האמונה דנשמה. וזהו דוגמת הרפואה שכפי מה שהנפש מורכבת בגוף בתוקף כחות הגופניים אעפ"כ הנפש תחלימהו ותחזקהו כאדם בריא לטעום הטוב בטובו. ועל ידי המ"ט ימים שהן כענין הספ"ע היום יום וכו' לעמר שהוא המשכת כח הנפש ביותר בכל בחי' המדות דחסד שבחסד וכו'. עד שזכו לשמוע בקול ה' אנכי ולא יהי' מפי הגבורה שמענו וכמ"ש בפהקו"ד שעי"ז בא בקרב עמו ישראל הכח דרמ"ח אברין דמלכא ושס"ה גידין. שבמעשה המצוה שלהם תהי' מצוה שהיא שם הוי' כנ"ל באריכות. וכן העבירה מגעת עד הנפש ומקלקלת בחי' הגידין שלה כמ"ש עד שלא באת לידי מדה זו וכו'. וזהו כמו בחי' הסגולה הנ"ל שהוא כח נפשיי שאין הגוף מרגיש אותה מצ"ע כי אינו מורכב זה הכח של הסגולה בו כלל רק שהנפש המחי' את הגוף ומורכבת בו מקבלת את כח הסגולה ופועלת גם בו להברותו ולהחיותו בכח שלה המורכב בו. ואח"כ הי' בנין המשכן ושכנתי בתוכם היינו ענין ההתפעלות שבנר"נ מאלקו' ממש דושכנתי בתוכם כנ"ל בפהקו"ד. זהו דוגמת פעולת השמות הקדש הנ"ל כנ"ל. שהנפש מתפעלת מן האלקות שמתגלה בתוכה. וע"י הכללות ופרטות שנשנו באוה"מ כנ"ל בפהקו"ד בא בחי' אור וגילוי מן הכח דרמ"ח אברין וגידין דמלכא הנ"ל בבחי' גילוי דוידבר ה' אל משה שהוא בחי' הדעת דכל ישראל ואל אהרן כמ"ש בפהק"ו. ונמשך מזה גילוי וביאור המצות דאו"ה וטו"ט כשר ופסול כמ"ש בפ' תז"מ לעיל. ואח"כ בא הדבור דאחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה'. וכמש"ל בשם הזהר שבא הדבור למשה (שהוא הדעת דכ"י כנ"ל) לגלות שיש בישראל כח להיות קרבתם אל ה'. רק שבבני אהרן שקרבו אל ה' בלא מצוה. וכמ"ש אשר לא צוה אותם וכמ"ש בפהק"ו. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם. אבל ע"י מצוה כתיקונה ואור תורה. יוכלו לקרבה אל ה' ממש והיינו כענין חש בראשו יעסוק בתורה שע"י דביקותו וקרבתו אל ה' אור ה' שבתורה מחייהו. וע"י חבור גילוי זה בישראל נתחדש שמגיע פגם מעשיהם אל הקדש ה' ממש. וכעין מ"ש בזהר קלנא דמטרוניתא איהו מאן דמזלזל אתרהא. וכיון שנעשו ישראל בבחי' אתרהא בקרבתם אל ה' כנ"ל צריך הקדש עליון כפרה בב' ענינים. א' מטומאת ב"י שהוא מה שנעשה ונטמתם בם ונטמטם בם ומקלקל אתרהא. ב' ומפשעיהם לכל חטאתם פשע וחטאת הם דו"נ דקלי'. ואם ישראל חוטאים ח"ו נותנים כח בקלי' להזדווג דו"נ שלהם שנמשך להם איזה שפע ח"ו מקדושת ישראל