חנה אריאל ויקרא מו

וגם פגם זה מגיע עד הקדש. שהגם שמהקדש עצמו אין להם שום יניקה ח"ו. מישראל הקרובים אל הקדש בבחי' קרבתם אל ה' הנ"ל יש להם כנ"ל. לז"א וכפר על הקדש (עצמו) מטומאות ב"י וגם מפשעיהם לכל חטאתם. ומ"ש וכן יעשה לאוה"מ השוכן הוא כפרת אור של התפעלות אלקיית הבאה מבחי' ושכנתי בתוכם הנ"ל שהוא כמשל ההתפעלות משמות הקדש כנ"ל. והנה ענין העריות ידוע בסה"ק ובכתבים שהם למעלה בחי' יחודים עליונים מאד שאין העולם כדאי כלל לקבל מהם. וכשעושים דוגמתם ומעין דוגמתם למטה אז איזה שמץ הארה בא לקלי' מקדש העליון ששם מקום קדושת היחודים. וכיון שישראל קרובים אל הקדש בבחי' קרבתם הנ"ל. אז נצטוו על העריות בלאו (ומן הכללות ופרטות שנאמרו בסיני אין שום יניקה לחיצונים רק פגם באברי וגידי הנשמה שקבלה בעצמה כח איברין וגידין דמלכא הכל כנ"ל פהק"ו) וכרבא פ"ק דתמורה דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. פי' לא מהני שאין בא הנאה וקבלת כח ממש לקליפות מן הקדש ח"ו והיינו כאמור שכח הזה דקרבתם אינו אלא ממטה למעלה ואין הקדש עצמו נמשך למטה ח"ו בגילוי עריות. רק דלקי משום דעבר על מימרא דרחמנא והיינו קלנא דמטרוניתא דמזלזל אתרהא כנ"ל. ובפ' קדושים וידבר אל משה שהוא הדעת כנ"ל. דבר אל כל עדת בנ"י קדושים תהיו. היינו שנתגלה בהם בחי' עליונה יותר והיא בחי' קדוש שרוי בתוך מעיו הנ"ל. והיינו שהקדושה עליונה באה ונמשכת בהם למטה אבל אינה מגעת עד בחי' הרכבת הנר"נ בתוך הגוף ממש לתקן קלקול איברים שנתקלקלו ממש כנ"ל. ואז באה המצוה בעונשי עריות. וכמ"ד אי עביד מהני שמן הקדושה השורה בישראל ודאי שיש יניקה לחיצונים בג"ע ח"ו [ויובן ענין זה עדמ"ש בזהר בחמורו של רפב"י שנכרך נחש על רגלו וצערו בעת שהי' רפב"י מתפלל. ואמר ר"פ שהעונש בא לחמור על שחילל קדושתו של רפב"י שהוליך אותו למקום טינופת. אף שר"פ עצמו לא נתחללה קדושתו ח"ו ולא נתבטלה דביקות קדושתו העליונה מזה שהוליך אותו החמור. אעפ"כ נק' זה שחילל קדושתו ח"ו והיינו שעשה חלל (מל' בחלל חרב) בהתפשטות הקדושה שלו באויר העולם. וכמ"כ שבגילוי עריות מתחללת קדושת הקדוש השרוי בתוכם לענין ההתפשטות באויר העולם. וע"ז בא העונש לכאו"א כפ"ע הפגם שלו במשקל אל דעות ה'. וזהו כמ"ד אי עביד מהני כנ"ל. אבל גם מ"ד אי עביד לא מהני היינו לענין הקדושה עצמה הבאה מכי קדוש אני. שלא יגע בה ח"ו ערל וטמא]. וטעם הקדושה הזאת אמר כי קדוש אני הוי' אלקיכם וקדושה שלו באה לשרות בתוך כל עדת ב"י. אך אני קדושה שלו ית' ממש הרי החיצונים נדחים ממנה ואש לפניו תלך ותלהט סביב וגו'. ולא שייך כלל יניקת החיצונים ח"ו אם היתה קדושת יחודים עליונים אפשר להם להתגלות למטה. ולכן הוסיף תיבת אני כי הי' מספיק לומר קדושים תהיו כי קדוש ה' אלקיכם. ואמר חיבת אני להורות ע"ז שקדושתי למעלה מקדושתכם. שבקדושתכם יש ח"ו יניקה לחיצונים ומחייבת העונשים האמורים בפ' על גילוי עריות (שכנגד יחודים עליונים) שלכם. אבל בקדושתו ית' אם יעלה ויגיע ויראה כבוד ה' ממקומו ית' ביחו"ע. את רוח הטומאה יעביר מן הארץ. ומלאה הארץ דעה את ה'. כיר"א

פרשה קדושים

וכי תזבחו וגו' לרצונכם תזבחוהו. ביום ובחכם וגו' ואם האכל יאכל ביום השלישי וגו' לא ירצה. ודרשו רז"ל במחשב לאכול הכתוב מדבר. בגמ' ר' לוי רמי כתי' לה' הארץ ומלואה וכתי' והארץ נתן לבנ"א. ומשני לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר