עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › חנה אריאל ויקרא

חנה אריאל ויקרא מד

Hanah Ariel Vayikra 44 · חנה אריאל ויקרא · free full Hebrew text

Open in the reader →

מרכבה גם בהן יתפשטו בחי' המוחין עליונים דהיינו ע"י שיתפשטו למעלה בחי' המוחין אל הז"ת שהן ימי הבנין כנ"ל עי"ז יקבלו בני האבות ג"כ אור המוחין גם שלא בבחי' מרכבה. וזהו לתת לזרעו דוקא כי האבות עצמן לא הי' להם בחי' הכנעני החתי וכו' כלל. שהן מדות הטבעיים שאפשר להם לחטוא והם לא היו יכולים לחטוא כנ"ל. וזהו כל עיקר ענין גלות מצרים לנשמות דזרעו הנ"ל שאמרו פן ירבה וכמש"ל בפרהק"ו באריכות דהיינו שדאגו המצריים שלא יבא בחי' הגדלות דמוחין עליונים בגוף שהוא ז' ימי הבנין כנ"ל ולכן וימררו את חייהם. פי' דענין פרעה הוא הערף הוא בחי' קליפה המונעת את המוחין שבראש מלהתפשט בגוף וכן מצרים מיצר הגרון. ועי"ז הי' להם כח למשול על הכח של נשמות שאינן במעלת האבות למרר את חייהם פי' שלא הרגישו את חיי הנשמה רק בכח ובחי' מרירות אבל לא בשום ד"א. הדוגמא עתה שא"י להתגבר ולעשות הטוב בפ"מ כראוי ואינו פוקד כלל את כח הנשמה ועושה הכל בהיסח הדעת וטרדא בדברים אחרים לגמרי. ובמה הוא זוכר את כח הנשמה אינו רק מה שלפעמים נפשו עליו תאבל על שאינו עובד את ה' כלל. בזה לבד יש כח לנשמתו לסבול מרירות וצער נמצא שכל חיי הנשמה הן רק וימררו. אבל לענין הפ"מ הי' ויעבידו מצרים דוקא וכו' כמשנת"ל הכל באריכות. וה"ז כמשל החולה ר"ל שטועם מתוק למר ומר למתוק כי אינו נוח לו רק דבר שהוא חריף ומר בזה דוקא הוא מרגיש חייו (בל"א ער דערהערט די הארץ) ולא בד"א. אך כתיב ושב ורפא לו שע"י בחי' רפואה יוכל להרגיש החיים שלא ע"י צער ויגון, וזהו ענין יצ"מ שנגלה עליהם ממ"ה וכמשנ"ת הכל באריכות למעלה שהי' בעת יצ"מ תכלית הגדלות שהאירו בחי' המוחין דגדלות עד סוף בחי' חיצונית המדות המתפשטים בעולמות והיינו שבטלה קליפ' הערף ומיצר הגרון. אך ידוע ונת"ל שהגילוי הזה למעלה נסתלק תומ"י רק שבמ"ט ימים שמיצ"מ עד מ"ת נמשך אור המוחין במדות עליונות לאט לאט עד שהי' יכול להיות בחי' המ"ת. והיינו מ"ש אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה והשמיעה בקולי הוא מ"ת כמ"ש השמע עם קול אלקים חיים מדבר וגו'. וזה הוא בחי' סגולה ולמעלה מבחי' רפואה ויש בזה כמה מדרי'. ויובן ד"מ מרפואת החולה בגשמיית (שהוא טועם מתוק למר כנ"ל). הא' הוא בכח סמי הרפואות הם מבריאים את הגוף כפי מה שהגוף חי מן הנפש המחי' אותו באותה המדרי' באה הבריאות. ויש שמרפאין אותו בכח סגולות (הנק' סעמפאטי') [כידוע שבחכמה זו יוכלו לצייר צורת אדם על הכותל וכל מה שיפעלו ויעשו באותה הצורה יהי' נעשה בגוף אותו האדם נמצא שהמעשה שעושה בצורת האדם לבד עי"ז בא בגוף] דהיינו רק בבחי' כחות הנפש עצמן וכשהן מתחזקין ביותר ע"י כח הסגולות עי"ז מבריא הגוף. ויש עוד ענין ג' למעלה מזה והוא שמרפאין ע"י שמות הקודש שממשיכין כח אלקי ע"י השמות אל הנפש שהוא כח עליון מן הנפש עצמה ועי"ז מתחזקת הנפש להבריא את הגוף שהנפש עצמה מתפעלת מכח אלקי ועי"ז מבריא את הגוף ויש עוד בחי' ד' למעלה גם מזו והוא מ"ש חש בראשו יעסוק בתורה וכו'. והיינו כמ"ש כל העוסק באור תורה אור תורה מחייהו. שזהו דוקא ע"י בחי' דביקות נפשו באור התורה שעוסק בה עי"ז תתחזק ותתרפא הנפש והגוף. וה"ז כענין משיקין את המים לטהרן שע"י שנוגעין המים במי מקוה שאין בה טומאה כלל מטהרין גם הם. וככה כשהנפש נוגעת באור ה' שבתורה נתוספים לה חיים להחיות ולהבריא את הגוף. אך כאן לא נאמר רק חש בראשו, חש במעיו וכו' דהיינו שהאברים הן שלמים וקיימים רק שיש עליהם מיחוש וקלקול ואותו הקלקול (שבא מכח הקלי' שמהן כל קלקול והעדר) מתבטל ע"י אור התורה. אבל כשמתקלקלים ח"ו איברים הפנימים לזה אין מועיל אור התורה לשוב לתקנם שיחזרו האיברים לשלימות (אם לא בדרך זכות נסיי וכו' כדלקמן). אך אעפ"כ יש עוד בחי'