חנה אריאל שמות שיג

וההתנשאות שכחה וגבורתה הוא שיהי' המציאות נעלם ומסתלק ממנו אור היחוד בכדי שיהיו הם לעצמם יש ודבר חשוב לעצמו ומקבל עליו עול אדנותו ית' ושיהי' הוא ית' מלך עליהם והוא שם אדנ"י ב"ה. ומאחר שהיותם יש ודבר מורגש חשוב לעצמו הוא כח מדת המלוכה דאוחו"ג חד וכן אור וכח המדות עליונות שם הוי' אחד שיחודו הוא בהתפשטות כנ"ל הוי' אחד הוא מיוחד בתכלית היחוד במדה זו וכחה בהמצאות ישות העולמות לעצמן, א"כ הרי היחוד דה' אחד הוא נמצא גם למטה באור וכח הצמצום דחיות העולמות לדעתן וצביונן. אלא שזהו כחו וגבורתו שיהי' אעפ"כ היש מרגיש רק את עצמו לדעתו וזהו נק' יחו"ת שהוא נמצא גם למטה בדעת התחתון של הנמצאים אלא שנק' רזא דאחד שהאחד נמצא כאן בסוד והעלם. אמנם כ"ז הוא בדרך ההתבוננות והשגת השכל הנברא על ידי בחי' ממכ"ע. אבל באאע"ה אמרו נגלה עליו אדון הכל ונעשה בחי' מרכבה. ולשון נגלה משמע שנגלה כמו שהוא כבי' ולא בדרך השגה והבנה ולגבי גילוי יחודו ית' הוא שוה שיהי' נגלה בעומק השכל ובהרגשת חושים החיצוני' שבגוף שגם הם ירגישו כח ואור היחוד וההתכללות. וזהו שנעשה בחי' מרכבה בביטול כל כחותיו מלהיות שום בחי' יש חשוב לעצמו (וכמ"ש במק"א באריכות בפרטי דקדוקי ענין זה עוד). וזהו והאמין בה' שנעשה הכח ועוז דהשגה שבכל הנמצאים ע"י בחי' ממכ"ע כנ"ל בבחי' אמונה שהוא לשון תוקף האחיזה ביחוד האלקות המושג בשכל כנ"ל גם הוא בלי צורך התבוננות כלל אלא מאליו וממילא הוא חזק באמונת יחודו ית'. כי נגלה עליו כנ"ל וענין הגילוי דבחי' מרכבה אינה אלא לאבות העולם. אבל לכל ישראל עם ה' שמייחד מלכותו עליהם אין מלך בלא עם ממש שאינו בבחי' מרכבה רק האמונה הנ"ל זכה בה אאע"ה גם לזרעו לדורותם שיהיו חזקים ומקושרים באמונת היחוד שלא ע"י שכל והתבוננות. ובגלות מצרים היתה אמונה זו בגלות שלא הי' שום פעולה ניכרת ממנה כלום וביצי"מ אמרו נגלה עליהם ממה"מ (כעין הגילוי לאאע"ה הנ"ל) וגאלם מגילוי מצרים כמ"ש בכ"ד. וכלומר שנגלה על בחי' אמונה (כמ"ש בכתבים ע"פ ופסח ה' על הפתח) ועי"ז יצאו ביד רמה אבל לא הי' נגלה עליהם בדרך וענין בחי' מרכבה דאבות העולם כי אין מלך בלא עם דוקא. אך רצה הקב"ה לזכות את ישראל באותו ענין של הגילוי לאבות בדרך ידיעה בדעת כמ"ש אתה הראת לדעת וכו' פי' הראת במ"ת כדי שתוכל לדעת תמיד מה שראית במ"ת. ולכן נא' וירד ה' על ה"ס. וידוע הקושיא איך שייך לפניו ית' לשון ירידה הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וע"ז אמרו במדרש שפתח להם כל הרקיעים. פי' ענין הרקיעים הן העושים את המדרי' רבות דעולמות זה למטה מזה שהוא ענין העלם אחר העלם כי במדרי' התחתונה נעלם בחי' מדרי' העליונה. וזהו וירד ה' שפתח כל העלמי המדרי' ונגלה עליהם שאת השמים ואת הארץ אני מלא שהוא בחי' סוכ"ע כנ"ל על ה"ס כלומר גם במקום המדרי' התחתונה דעוה"ז ולכן ארז"ל על כל דבור פרחה נשמתם. פי' שבחי' נשמה והשגה שלהם עם תוקף בחו' האמונה שלהם שיצאו ביד רמה ביצ"מ נכללו ונתבטלו בגילוי דסוכ"ע. והחזירה להם בטל שעתיד להחיות בו את המתים והיינו כמ"ש ונתתי רוחי בכם וחייתם. פי' כי בבריאת אדה"ר כתיב ויפח באפיו נ"ח שהגם דמאן דנפח מתוכו נפח כידוע אך לא נפח בהם כ"א הכח להיות חי בחיים של השגה והכרה דנשמה המכרת את בוראה והיינו ע"י בחי' ממכ"ע דוקא ונשמה זו פרחה ונתבטלה מחמת גילוי בחי' סוכ"ע, ע"ז אומר ונתתי רוחי מן בחי' סוכ"ע בכם והוא ענין מתן התו' כמאמר אנכי הוי' אלקיך שהוא נמצא בקרבם במדרי' סוכ"ע וממנו כבי' יש בהם הכח שתלוים בו תומ"צ בפו"מ בעולם כמ"ש עד שלא באת לידי מדה זו (דקבלת התו') אכלת חלב אי אתה ענוש כרת וכו' כי בכח החיות דעולמות אין זה פוגם כלום אבל משבאת לידי מדה זו דאנכי הוי' אלקיך הכח שבן