חנה אריאל שמות שיב

דשמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד הוא יחו"ע. בשכמל"ו הוא יחו"ת. וביאור הדברים כמש"ש פ"ט שהמדות וספי' עליונות דאצילות הן מיוחדים במאצילן בתכלית היחוד בהתכללות והתאחדות עצום ונפלא יותר מהתכללות והתאחדות אור במאור כמו זיו השמש בשמש כי אחה"פ דאנת הוא חד ולא בחושבן ולמחתב"כ מייחדת אותם. ומה שנק' מדות וספי' מלשון מספר הוא רק כח הא"ס ב"ה לצמצם אורו וכחו כבי' להוות מציאות פרטיות וזהו שם הוי' שמהוה הכל. ומאחר שאין בנמצאים רק כחו כבי' ואורו ית' אין עוד דבר אחר ח"ו. כי ממך הכל כתי' א"כ גם התהוות הנמצאים מיוחד בהתכללות במקורם וממילא יאיר גם בהם אור מקורם כמו שהוא כמשל זיו השמש בשמש בעודו כלול בגוף השמש הרי הוא כלול ומיוחד בגוף ומהות השמש עצמו אלא שהוא שם אין ואפס ואינו עולה בשם מציאות. ולהיות שעלה ברצונו ית' ענין מציאות עולמות דוקא שיהי' בבחי' יש ודבר שיהי' שייך שם מלוכה עליהם דאין מלך בלא עם וכבוד מלכים חקור דבר ביש והתגלות לזאת באה מדת המלוכה ספירה ומדה בבחי' התנשאות כמ"ש ה' מלך גאות לבש. ומובן דרך משל גופני. שאדם הנצב לעומתנו ואנו רואים אותו מכירים אנו ויודעים שהוא אדם. אבל כשהוא מנשא ומרימם את גופו עד שנמתח למעלה למעלה בעומק רום עד שא"א לראות ולהביט את תמונתו ואף שרגליו עומדות למטה בפנינו אין זה אלא שרואים מציאות איזה דבר אבל לא נדע מה הוא ואינו ניכר שזהו רגלי אדם. כן יובן במדת ההתנשאות בכחו כבי' ובאורו ית' שמתנשא מהעולמו' עד שאין נראה רק העולמות כמו שהן יש ודבר ואין נראה מה שממך הכל והמה כלולים באורו ובזה נעשה העולמות ליש ודבר להקרא בשם עם ועל עם הזה הוא מולך ואימתו עליהם להיות נשמעים לרצונו כאו"א לפי כחו ומדרי' השגתו את אימת המלך ב"ה שהוא בחי' איזה גילוי אור מאא"ס ב"ה שהיא מיוחדת וכלולה בו כנ"ל. ולכן נק' ממכ"ע פי' שמדת המל' ממלא בתוך העולמות הארת אור א"ס ב"ה אבל האור שבעולמות מן המדות עליונות כנ"ל נק' סוכ"ע אף שהוא תוך תוכם. וכמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא. לפי שאין בעולמות שום השגה וידיעה כלל ממנו וכידוע דענין התהוות מאין ליש אין כל ברי' יכולה לעמוד עליו בשום חכ' וידיעה והשגה (רק בבחי' האמונה וכדלקמן). אך הנה המדות והספי' דאצי' אוחו"ג חד בהון וכדאמרן. לכן נראה בעליל לעין השכל שהן ר"ל הספי' עצמן מיוחדות זו בזו בתכלית היחוד ואף שמדת המל' וההתנשאות הוא לכאורה היפך ענין הארת המדות עליונות בעולמות. מ"מ הם אחדות גמור שהרי המדות הנק' שם הוי' ב"ה ע"ש שמהווין העולמות מאין ליש. ומה בצע בהתהוותן אחרי שכל הכוונה היא שיתהוו בבחי' יש ודבר ממש ולא בטל ונכלל כזיו במאור וזה בא דוקא ע"י מדת ההתנשאות כנ"ל א"כ נראה שהן דבר א' ממש צמצום אא"ס ב"ה להיות מתהווה יש ודבר בפ"ע ואין חילוק כלל ביניהם מצד עצמן ח"ו. א"כ כמו שמצד שם הוי' ב"ה דמדות עליונות ענין ההעלם דעולמות שנעלם בהם אחדות הבורא ב"ה שא"ס להתפשטותו ואפס זולתו לגמרי אין לו מציאות כלל בידיעת עצמו ית' כך הוא ג"כ בלי שום הפרש וחילוק מצד מדת וספי' המל' שהיא העושה אותן ההעלמות דעולמות למציאות יש ודבר ואינו יש ודבר אלא גבי העולמות עצמן אבל כפי מה שהוא האמת הגמור דכח התהוותן הוא בטל מן המציאות לגמרי. וזהו ענין יחו"ע כלומר שהמתבונן בזה היחוד משיג שלמעלה דהיינו קמי' ית' וידיעתו האמת כאשר הוא שאין מציאות לההעלם כלל וכל הפרטים שבעולמות וכל המדריגות שבהן עד אין מספר הכל הוא רק התפשטות אורו ית' אין עוד מלבדו כי הוא ואורו ית' אחדות פשוט. וזה נק' אחד גלוי כלומר שהמציאות דעולמות ומדריגותיהן הוא אחד ממש קמי' ית' כפי מה שהוא האמת הגמור רק שהוא למעלה במדרי' סוכ"ע. וענין יחו"ת הוא ענין ההתבוננות במדת המל'