חנה אריאל שמות שח

השקלים שניסן התחלתם להביא קרבן מתרומה חדשה. ואדר שני הוא בא להשוות שנות הלבנה לשנות החמה כידוע בחשבון העברונות וחמה ולבנה ידוע בחי' דכר ונוק'. לכן לענין קידוש גלגלתא דנוק' אדר ב' דוקא שהוא ענין קירוב וחיבור הדכר לנוק' ולענין חדשים סתם אדר ראשון הוא העיקר כי הוא בחי' פה דדכורא כמו כל השנים

ולהבין אפס קצות הענין עפ"י החסידות בדרכי עבודה. יובן עפ"י מ"ש אדמו"ר נבג"מ ע"פ ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד. עשר נשים הן עשר בחי' הנשמה לרצון ושכל ומדות וכו' כידוע) כשהן בבחי' נוק' ומקבל נק' נשים. והתורה הנק' לחם וכן המצות כשנעשים רק בבחי' נשים הן כלחם בלתי אפוי שאין מקבלים חיות ממנו עד שיאפו אותו. והאפי' הוא בתנור אחד פי' בהתבוננות דה' אחד עי"ז תבוא בחי' אפי' ללחם התומ"צ כמ"ש כי הם חיינו לקבל חיות מהם. ולהבין הדברים הנה ענין הדכר ונוק' למעלה באלקות ידוע ענין קובה"ו תומ"צ. והיינו שני כתובים הבאים בזה. כתוב א' אומר מכה"כ וכתוב א' אומר את השמים ואת הארץ אני מלא הא כיצד בבחי' דכר אומר אני מלא ובבחי' נוק' אומר מכה"כ. ויובן בהסבר עפ"י משל. עיר אחת היו יושביה עשירים נכבדי עם בעלי מו"מ גדולים זה בכה וזה לכאן. ואחד הי' ביניהם יושב בית מי שנזדמן לו לראות אותו נחשב להם לזכי' גדולה ולמאמרו כסופה ירדופו וכבודו מלא את כל העיר אחר דבריו לא ישנו ואפי' יצוה עליהם דברים אשר אין להם שחר וטעם מקבלים באהבה לשמור ולעשות ולקיים. ויגדלו נערים מדור חדש ומקטנותם יצאו ליגדל עפ"י דרכי הכבוד לאיש המיוחד הנ"ל ככל מנהג האבות שלהם. וכאשר היו לאנשים חשובים כאו"א במעלות נכבדות שלו חכם ועשיר ונבוני השכל מושלמים הי' לבם תוהה על רוב החרדה שחרדים כל העם לדברו ועל הפלגת הכבוד שלא בערך כלל לכבוד שאר נכבדים שמכבדים אותו. ואעפ"כ לא פגמו את כבודו בשום דבר בפו"מ ונהגו במנהג כל בני העיר. אך לבם לא יכון בזה וכמשא כבד יכבד עליהם עד אשר יצאו ידי חובת הכבוד להאיש ההוא. ואח"כ ישובו בלבב שלם לעסקיהם ולהנאתם ולחשיבותם בעיני עצמן ובעיני שאר הבריות ככל בני עירות שאין בהם אדם גדול כזה. פעם א' שאל אחד מהנערים את הזקנים מה טיבו של הכבוד המופלג של אדם הגדול ההוא ולמה מחויבים כ"כ להשתעבד לו אף אם הוא גדול ממנו מה לנו לזאת. השיבו הזקנים ידוע תדע כי כל בתי העיר שלו הוא משלו בנה וכל ממון הנמצא בעיר הכל הוא של האדם הגדול והוא בחסדו נותן לכאו"א להסתחר ולהרויח ולהתפרנס ממנו בהרחבה כאו"א מאתנו לפי הצלחתו. וגם אנחנו כולנו בגופותינו קנוים לו לצמיתות אנו ובנינו עד סכה"ד. כי מעשה שהי' כך הי'. אנחנו כולנו יושבי העיר הזאת היינו בני כפרים ונעשינו בע"ח גדולים לאדוני הכפרים ולקחו אותנו לשבי' ואת נשינו ובנינו וטפינו ויענונו בעינוים גדולים עד אשר לא קוינו שלא להשתקע ח"ו בעבדות הזה ושישכיחו מבנינו שם אלקינו ודתו. רק שאדם הגדול הזה אתה דע לך שאין חכם בעולם כמוהו ולא כדוגמתו ואין צדיק תמים ואיש חסד ובעל רחמים כמוהו. כל תקוותינו בעינויינו היתה שכאשר ישמע הדבר אליו בוודאי לא ישקוט ולא ינוח עד אשר יציל אותנו שלא נאבד בעם אחר וכן הי' כאשר בא השמועה אליו לא שקט עד אשר כלה הדבר וקנה אותנו במשפט הנמוסים ונתן בעדינו המעות שהיינו חייבים לאדונים הנ"ל ונתן לנו לכאו"א בתים שדות וכרמים משלו וגם ממון להסתחר ולהתפרנס כנ"ל. והצוויים ממנו אשר אין תבונה מה ענינם כלל ומה צורך ותועלת בהם יש לך לדעת כי החסד הזה גדול על הכל. כי בההנהגה עפ"י צוויו המופלאים נותן לנו דרך שאם נרצה נזכה ע"י לבוא עד מעלת חכמתו המופלגת מכל אדם ושאר שלימות אין כל דבר נעדר והכל בתכלית השלימות בדרך סגולה מופלאת ומופלגת ונעלמת משכל כל אדם זולתו. באופן שאם נרצה ונזכה שיעלה בידינו קיום כל פרטי צוויו שוב נהי'