חנה אריאל שמות רצה

שאין לו יקום כנ"ל וכמבואר שבדרך זה אין מקום לענין עקרת הבית כמ"כ יובן בנמשל שלא הי' מקום לבנות בנין הנוק' בבחי' עקרת הבית לקיום מעשה המצות ברצון ושו"מ שלהם בטבע היהדות ולא הי' להם מן המ"ת בחי' הנוק' רק על ענין ההסתכלות למזרח ורואים אנכי כנ"ל והוא העדי שלהם מהר חורב כנז"ל. ובכדי שיהי' אעפ"כ כעין ענין עד ועד בכלל (דהיינו שלא יעיק לו העדר היקום) צוה הקב"ה למשה ואמר פסל לך שני לוחות אבנים. פי' כמשנת"ל שבחי' הא' דמ"ת הוא אנכי ולא יהי' לך מפי הגבו' שמענו. והב' הוא שבבחי' משה ידבר והאלקים יעננו כדלעיל באריכות. והנה הלוחות הראשונות היו כדי להביא בחי' הא' הנ"ל לבחי' עד ועד בכלל. ועתה אמר פסל לך שני לוחות ר"ל לבחי' הב' דמשה ידבר להביא ענין זה עכ"פ כעין עד ועד בכלל (שלא יעיק החיצוניות). והיינו שע"י בחי' הדעת דמשה יביא בקרבם מה שה' יעננו וכענין הח' דברות האחרונות הנ"ל (ולכן אמר ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך. כי עתה צריך לבנות פ' הנוק' בבחי' פ' הארה שהוא קבלתם ממשה דוקא כאמור א"א להתקומם שם ענין העדי הנ"ל שהוא דוקא מבחי' למעלה מן הדעת לגמרי ולא במקום הדעת וכנ"ל במ"ש ואל ידבר עמנו וגו'). אך עכשיו הוא בשינוי ממה שהי' בח' הדברות שנת"ל שהוא פ"י שמשה זכה לבינה ובמקום גדולתו זאת נמצאת ענותנותו להמציא ענין הח' דברות לנשמות בגופים וכו' שהי' הוא ע"ה רק כמו ממוצע כמבואר היטיב לעיל. אבל בענין פסל לך הלוחות האחרונות וכאמור שהלוחות יביאו בהם קבלתם ממרע"ה ואף שגם ממנו יקבלו מה שה' יעננו אך הוא אינו כמו ממוצע אלא כמשפיע ממש והיינו שיהיו הם מקבלים ממנו בבחי' פ' הארה שהוא כמבואר במשל ענין צלה שהחבור ביניהם הוא רק בבחי' גילוי התענוג ושעשוע ואין שם בחי' עקרת הבית כלל ועמידת האיש על רגליו הוא רק בדרך עליות הרגלים והתנשאותם והרי זהו כענין נפשי חשקה בתו' כנ"ל שבה הוא כל השעשועים (כענין עלץ בנערה אהרויח עירונית וכו' ואמרי לה מסכתא) שלו. וכמו"כ יובן בנמשל שהלוחות דפסל לך כאמור נפעלו בבחי' הדכורא דה' אלקיך דמ"ת כענין בחי' עמידה על רגליו והיינו שאף שהגופים שלהם לא נזדככו (כנ"ל דכי שחת וכו') אעפ"כ לא יהיו מונעים על התגלות כח וענין התו' שקבלו בבחי' למעלה מן הדעת וכנ"ל שזהו ענין ההרכבה שבאו לידי מדה זו שיבוא בגילוי אורו בבחי' הדעת לפי שע"י ושכנתי בתוכם בבחי' בנין המשכן שהיא בנין הפ' ההארה הזאת וכח השכינה בתוכם הוא שקבלו בעודם בגופים ממרע"ה גם בחי' אלהים יעננו הנ"ל רק שפ' הזה אינו נבנה ממשה עצמו (כמובן בהבדל שבמשל בין עקרת הבית שאשתו כגופו ובין ענין צלה הנ"ל). אלא שהוא ר"ל הפרצוף מתקרב אלי' בנתינת, דעתו להשפיע לה וזהו שאחר הלוחות האחרונות נאמר בעשיית המשכן ועשה בצלאל ואהליאב וגו' [ובצלאל הי' יודע לצרף אותי' שנבראו בהם שמים וארץ. שנבראו דוקא (כי אותי' שברא בהם שמו"א הן אותי' די' מאמרות כמ"ש בעמ"ו) הוא בחי' שם ב"ן נוק' דהשתל' העולמות מאין ליש והוא קבל הצוואה לבנות המשכן לושכנתי בתוכם]. ולא ע"י משה כי הוא נעלה במדרי' עד שהם אינם יכולים לקבל ממנו כ"א אחרי שיבנה המשכן אז יהיו הם המקבלים והוא המשפיע אבל כשיקבלו יקבלו גם מה שה' יעננו כנ"ל באין מונע כלל מחמת הגופים שלהם שלא נשתלמו. וזהו כמ"ש במ"א ע"פ כולך יפה רעיתי ומום אין בך דקאי על פ' הארה דדוהמ"ד שכולו יפה ואין בו אחוריים (אבל בפ' העקרי יש בו בחי' אחוריים והיא התעלמות האור בבחי' כח טבעי בכדי שלא יהי' יניקה לחיצונים מחמת הגופים שלא נזדככו בשלימות וע' לקמן בענין דור שנכנסו לארץ) ואעפ"כ מום אין בו מפני שהוא בבחי' התרוממות ועליית הרגלים דמשפיע וממילא גם המקבל מקבל דרך ענין זה. וכענין הנז' במשל שאעפ"כ אשתו מיוחסת היא לו (ולא כבני