חנה אריאל שמות רצו

הפילגשים כנ"ל). ואדרבה חביבים הם עליו ביותר עד שאומר עליהם אספו לי חסידי וכו' כידוע בגמ'. ונק' דור דעה לשבח ועילוי. וע"ז נא' פני משה כפני חמה שדור המדבר היו מקבלים ממרע"ה אור פ' הארה שלהם. ואמנם אמרם בזה כפני חמה היינו כחמה דלעתיד שהקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ופי' לשון זה הוא שאין הנרתק מתבטל מכל וכל אלא שהחמה מאירה דרך הנרתק באופן שאין הנרתק מחשיך אורה כלל ועכ"ז הנרתק במקומו עומד שאין גוף השמש נראה להדי' וכלומר מהותו ועצמותו אינו נגלה אבל התפשטות הארתו נגלה בלא שום העלם ומפסיק. וכן נת"ל בנמשל שדור המדבר קבלו גם אור דוהאלקים יעננו ע"י מרע"ה אבל לא קבלו אותו כ"א ע"ד מ"ש הרואים את כבודי שהמה הרואים בכח הכנתם ע"י המשכן שעשה בצלאל ואהליאב כאמור. אך לא הי' כמו בקבלת הח' דברות האחרונות שבהם הי' מהו"ע כחו של מרע"ה בא בקרבם ממקום גדולתו כאמור. ומעתה יובן ענין דור שנכנסו לארץ שעיקר קבלתם הי' מפני יהושע פני לבנה (ושרש הכל הוא ממרע"ה וכמשי"ת). שהלבנה מקבלת מהחמה ומבואר במק"א באריכות בענין שישראל מונין ללבנה מפני שהלבנה שהיא נקראת מאור ג"כ ונבדל ערכה מכל אויר העולם מקבלת היא פנימי' ועצמי' אור החמה וישראל מקבלים על ידה אור זה דפו"ע והוא ענין המנין שלהם ללבנה עיי"ש (מש"ה ח"א). ועד"ז י"ל מש"ה פ' תבוא בדור שנכנסו לארץ אתם ראיתם אשר עשיתי ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום וידוע בכתבים שזהו ע"ד שיש אהוי"ר שבהתעוררות האדם מעצמו (אף שאלמלא עוזרו וכו'). ויש אהוי"ר הבאה מלמעלה. וזהו אתם ראיתם בהיותם במדבר היו הם הרואים וכדמיון אור החמה המאירה דרך יציאתה מנרתיקה כנ"ל אבל הם מעצמם מתנשאים לעומת המשפיע לקבל בבחי' פ' הארה. אבל בדור שנכנסו לארץ שע"ז אומר עד היום הזה מכלל שביום הוה נתן ה' להם לב לדעת וגו'. וה"ז דומה לפני לבנה שמקבלת מהו"ע אור החמה שלא דרך בחי' הארת אור המתפשט מן העצם (כענין עצם והתפשטות המצוי בכ"ד) כ"א בכת יחודה עם החמה עד שנק' בשם מאור כהחמה עצמה. וה"ז דומה לפ' העיקרי שנת"ל דאשתו כגופו וכו' שאותו הכח המאיר בגוף האדם עצמו הוא מאיר ובא בטבע אשתו כגופו כדלעיל באריכות. וז"ש בדור הזה שנתן ה' להם לב לדעת וגו' ומאת ה' היתה זאת להם מבחי' שלמעלה מן הטעם ודעת ונמשך ובא למטה מן הטעם ודעת (כחות טבעיים) ע"י ודרך הטעם ודעת. כענין נתינת דעתו עלי' בכריתות ברית דעשייתה כלי כנ"ל. וה"ז בבחי' ומדרי' הג' הנז"ל במ"ת שהן כל המצות אשר צוה ה' ביד משה ולא נראה אור דוהאלקים יעננו שהצווי הוא ביד משה בחי' טו"ד דוקא אבל הקבלה שלהם הוא בבחי' למטה מן הטו"ד. וזה הרי הוא כדמיון קבלת הלבנה שמקבלת הפנימי' ועצמי' דאור החמה הנעלה ונבדל מאורו המאיר לארץ ולדרים אבל לענין הארתו בעולם איננו יוצא כלל מנרתיקו גם כשבא בקרב הלבנה (וכן י"ל במה שנת"ל בחי' ומדרי' הא' דמתן תורה ולוחות הראשונות בגדולתו של משה ששם נמצא ענותנותו ונת"ל שהוא בחי' ממוצע שהוא כדמיון אור הפו"ע שמקבלת הלבנה דרך הנרתק והבן. רק ששם הי' להם העדי דהיו מסתכלים למזרח ורואים שהוא אנכי בבחי' ראי' חושיית וק"ל). ולכן לא נראה דוהאלקים יעננו. אבל אעפ"כ יש בזה מעלה יתירה (על פ' הארה) שאור התו' שקבלו בב' דברות הראשונות למעלה מן הטו"ד כנ"ל הוא הוא שבא בקרבם בטבע היהדות (אידעשי נאטור) למטה מן הטו"ד כאמור. והנה בפ' פקודי כתי' ולא יכול משה לבוא אל אוה"מ כי שכן עליו הענן. ובפ' משפטים כתי' ויבוא משה בתוך הענן ויעל אל ה"ס. ועפ"י האמור יובן שבדרך עלייתו כמ"ש ואל משה אמר עלה אל ה' ומעין זה הוא מ"ש אח"כ עלה אלי ההרה שכ"ז הוא מקום גדולתו של