חנה אריאל שמות רסח

עצמם בהיותם נשמות בגופים הוצרכו לשניהם למלואים דקרבנות ולשמן המשחה והוא הנז' בפ' תצוה. ומה שיבוא ממשיחת אהרן ובניו ובגדיהם לכח סגולת תיקון המקבל הוא הנז' בפ' זו שנית ואת אהרן ואת בניו תמשח

אחר כ"ז אמר ויאמר ה' אל משה קח לך סמים. פי' קח לך כמו לקיחת סמי הרפואות שעי"ז יקבל האדם כח הרפואה ותיקון גופו. ככה אומר כאן שע"י ויאמר ה' אל משה מאמרו של הקב"ה הוא הגורם שיקח משה לעצמו הסמים (ע"ד משנת"ל בפ' תרומה ונז"ל כאן שע"י דבר אל בנ"י יבוא ממילא הענין דויקחו לי תרומה ועי"ז ועשית איתה כלומר אות ה' פ' המל' הכוללת רחל ולאה (ולכן הוא בין במשכן בין בבית עולמים). קטרת מלשון קשר. ונתת ממנה לפני העדות ר"ל פנימה בעומק העצמות שלמעלה מבחי' אוה"מ אשר אועד לך שמה כענין ונועדתי שמה הנ"ל. קדש קדשים תהי' לכם פי' הוא בחי' קדש עליון נורא שאין מתקדשים בו אלא קדשים הקדושים מעיקר מציאותם כדוגמת ענין הנשמה עצמה שהיא דוקא מקבלת שכרה ככל הנ"ל. וענין הקטרת הוא בתפלה בבחי' היכל ק"ק שאחר תפלת העשי' והיצי' והבריאה שהוא עליות העולמות וכענין מזבח החיצון שע"ג מעלים בשר ודם וחלב הבע"ח שיעלו הניצוצין אלקות שבהם מבחי' היותם בעולמות נפרדים להתכלל ולהתקדש בקדושה האלקות ממש. ומ"ש במזבח החיצון והי' המזבח ק"ק (אין הפ' כנ"ל בקטורת אלא) פי' שמקדש דברים של חול והעלם העולמות לעשות אותם קדשים. וזה שמפרש אח"כ ואומר כל הנוגע במזבח יקדש. וזהו ענין כל ההתפעלות שבתפלת העשי' והיצי' והברי' שאח"כ אומר ק"ש קדושת היחוד שזהו עליית ההתפעלות להתכלל בקדושת יחודו של הקב"ה ביחו"ע ויחו"ת והיכל ק"ק הוא העלי' לאצילות עולמו של הקב"ה וכמ"ש פי' עולמו של הקב"ה והוא. ענין העבודה לשם יחוד קובהו"ש שהוא למעלה מעלה בערך נבדל כנ"ל מענין עליות העולמות. משארז"ל שבתפלות ח"י ברכות הוא כעומד לפני המלך ושוכח על עצמו (ענין ערך מדרי' עולמות והתפעלות באימה ויראה ונעימה קדושה וכו') לגמרי ואין ענין העבודה הזאת מערך ענין עליית עולמות אלא דביקות הנשמה אלקי' בעבודה זו דיחוד קובה"ו וזהו שאמר בקטורת קדש קדשים תהי' לכם. פי' שלא יעלה אל הקדושה הזו אלא קדשים הקדושים בעצם שהוא בחי' אלוה ממעל דנשמה. ולכן אמר בפ' תצוה קטורת תמיד לפני ה' לדורותיכם ועמדנו לעיל על דקדוק לשון תמיד. ועם האמור יובן כמ"ש בתניא שיחוד קובהו"ש שעושים הנשמות בגופים הוא למעלה נצחיי לעולם רק שלמטה נפרד האדם דגוף ונפש מן היחוד אבל הנשמה נשאר לה כח ועוז מתמצית הקדושה עליונה דיחוד קובהו"ש הנ"ל. וזהו קטורת תמיד לפני ה' דהיינו נצחיית היחוד דקטורת. לפני ה' יהי' ממנו זכרון לדורותיכם להנשמה שבגוף. וזהו מ"ש לא תעלו עליו קטורת זרה. פי' מה שעולה מן מדרי' העולמות אפי' בעלי' אחר עלי' לא יגיע למדרי' ובחי' דמזבח מקטר קטורת שהוא עליון נשגב מכל מדרי' עליות ענין עולמות רק בחי' יחוד קובהו"ש לפני ה'

ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו שני לוחות העדות לוחות אבן כתובים באצבע אלקים וירא העם כי בושש משה וכו'. ואחר שאמר וינחם ה' על הרעה. כתי' וירד משה ושני לוחות העדות בידו כתובים משני עבריהם מזה וגו' והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות. ואח"כ וירא את העגל ומחולות וישבר אותם תחת ההר. וארז"ל שאמר משה מוטב ידונו ישראל כפנוי', ואל ידונו כאשת איש. ושוב אמר לו הקב"ה פסל לך שני לוחות וגו' וכתבתי על הלוחות וגו'