חנה אריאל שמות רכט

כמבואר בכתבים שמצא הכח להמשיך עושר בעוה"ז. וזה פרט אחד בעבודת הבעל והאשרה. ויתרו הוא כהן און סתם היינו שהי' יודע כל הכחות דאלהי העמים להמשיך מהם בעבודתם. וכ"ז הוא ע"י סדר השתל' דחק נתן ולא יעבור. אך בקי"ס נת' ענין ויסר את אופן מרכבותיו ע"ש שאז לא שמשו סדרי ההשתל' בחק הניתן להם להיות מושלים בכח ואון שלהם הגיע שמיעת והרגשת ביטול הזה ליתרו ביותר עד שנתעורר להיות בא בפו"מ כי יתרו הי' כהן און וכמ"ש בזוה"ק ובבה"ז שענין הכהן היא ממוצע בין המלך בכתר מלכותו ובין העם והוא המחבר את המלך להיות התפשטות אור פניו אל העם (וכן להעלות את העם אל רום מעלת המלך ע"ש בבאה"ז). ובשע"מ דקי"ס לא הי' יכול לעורר שום כח ואון דכו"מ ושרים שלמעלה.. מזה הבין שיש מציאות ד"ע ב"ה מעין מה שנת"ל בענין דקי"ס בעתיקא תליא. אך אח"כ נת"ל דבמרה שם שם לו ישראל חק ומשפט דתו'. אבל סדרי ההשתל' בחיצוניות העולמות חזר להתנהג כמקדם בהבדל מחק ומשפטו דישראל ממשלותיו הכל כנ"ל שוב לא הי' ליתרו כח להתעורר ממה שהבין בעת קי"ס וכמ"ש במ"א ע"פ תחת גערה במבין פי' הגערה דגוער בים ויבשהו באתה בלב מבין הוא יתרו כידוע דשמע לשון הבנה עד שנתעורר בשע"מ (מהכות כסיל מאה זה פרעה וכנ"ל) ואחר מעשה נסתלקה ההתעוררות כאמור. עד מלחמת עמלק שאמר ליהושע צא (ממחנה ישראל וכמשנ"ת כאן) והלחם בעמלק ויחלוש את עמלק ואת עמו אז הגיע ליתרו במדרי' דחיצוני' העולמות זכרון ממה שנתעורר בעת קי"ס ולכן בא גם הוא להודות ואמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם היינו כאומר שהבין מציאת ד"ע ב"ה שאין סדרי השתל' תופסים שום מקום כלל כמשנת"ל בענין תנאי התנה הקב"ה. וז"ש כי בדבר וגו' שאין זה דרך מלחמה כלל שענין המלחמה בין שני הפכים דוקא הוא שא' דוחה את הב' בכחו הגדול כמו שלחולי החום נותנים סמים המקררים וק"ל. אבל כאן אומר שבאותו הדבר אשר זדו והתגברו בכחם אותו הכח נהפך עליהם וזה מורה על היות הלוחם נבדל ומרומם מערך המדרי' דמקום כחם בכלל והוא ענין הד"ע כנ"ל

ומעתה י"ל ענין המ"ת ומה שהי' בשלימו דשולטנא על כלא ודוקא לבתר דאתא יתרו ואודי כמש"ל ב' הזוהר. יש להתבונן בענין נשמת אדם שהגם שהיא מציאות גמור ויש ודבר (לפ"ע שרשה בבי"ע). כערך מציאות המלאכים אעפ"כ אין הנשמה דומה כלל למלאך. ואף ששניהם הם חומר וצורה אור וכלי הבדל גדול יש ביניהם. ונדבר באו"כ דנשמה. הנה הנשמה היא מציאות כח להחיות גוף האדם בעולם והנה היא עצמה קודם שבאתה לגוף חיה היא (הוא האור שלה). והחיות אינו אלא אלקים חיים שמאיר ובא דרך הרקיעים והפרסא שבין אצילות שהוא עולם האלקות לבי"ע. וכלי הנשמה הן רק מגבילים את החיות בתמונה מיוחדת לכל נשמה ונשמה ואף שהיא מרגשת את העולם דמקומה הנ"ל ומסתמא יש גם שם ענין דנשמות מספרות זו עם זו מ"מ יש להתבונן היטב ולהבין שאין הרגשת הנשמה את העולם שלה כדמיון הרגשה שלנו בעולם שלנו שאנו מרגישים א"ע דבר בפ"ע והעולם דבר בפ"ע וגם מרגישים אנו את הדצ"ח למציאות נבדל בערך למטה ממציאות של האדם אבל הרגשת הנשמה את העולם איננה הרגשה נפרדת כלל מגוף העולם שבהרגשתה ואין לה הרגשת עצמה כלל והיינו לפי שהחיות שהוא האור האלקים חיים הנ"ל לא ישתנה כלל מכמו שהוא בעולם האלקות ממש (אלא שיורד האור בבקיעה לנשמה פרטיות כפי מה שצורך לה). רק שכלי הנשמה מגבילים את האור האלקי לעשר כחות דרצון ושכל ומדות ותרי"ג אברין וגידין דפרצוף. ועי"ז נעשה לה הרגשה פרטיות בכל פרטי העולם שלה. והיינו רק שהאור שלה הוא מרגיש את העולם והרגשת עצמה אין לה כלל כי אין בה עדיין רק האור האלקי שהוא החיים שלה לבדו רק שהחיות הוגבל באברי וכחות פרצוף אדם באופן שאין בחי' הכלי שלה רק הגבלת התפשטות כח החיות