חנה אריאל שמות רל

שלה. ובירידת הנשמה לגוף הוא כענין הידוע ומפליא לעשות שמקשר גשמי ברוחני ונפש הבשר בדם שע"י ההתקשרות שלה בדם הרי היא מחי' בחיים שלה גם את הגוף רק שהגוף אינו יכול להרגיש את חיי הנשמה או הנפש כמו שהיא טרם שתאצל מכחותי' אצילות כחות מאירים בערך הגוף שזהו ג"כ כענין גילוי החיות דנשמה עצמה האמור אלא שהאצילות הוא כמדליק נר מנר שהנר הב' הנדלק מהא' הוא אחוז בפתילה שלו ומאיר כפי ערך מדרי' הפתילה. כן הנפש הבשר בדם נגלה נגלית בחיות שהוא לפי ערך גופני ועי"ז יתפעל הגוף מכל כחות ואברי הנפש בגידי הרצון וגידי הרגשה וכנ"ל הכל בערך גופני. והחיות הזה שבאצי' הנפש (כמדליק נר מנר הנ"ל) נעשה דבר אחד ממש עם הגוף שהרגשת הגוף את העולם הוא הרגשה נפרדת כנ"ל. והמשכיל יבין דודאי עיקר מה שהגוף חי (ולא כגוף מת) הוא ממש כמו שהנפש והנשמה עצמה חי' הוא כאמור אלא שהגוף אינו מקבל לתוכו להתחבר בו ולהתייחד עמו כ"א ע"י אצי' כחות הנפש והנשמה. והגוף גם בבטן אמו חי הוא ואין בו הרגשה של כלום (כידוע בכ"ד דנר דולק על ראשו והגוף אינו רואה כלום). והיינו מפני שמן הנפש והנשמה שלו לא נאצלו הכחות שבערך הגוף והוא חי רק מחיי אמו והתפשטות כח הנשמה הן רק ענין נר דלוק על ראשו כידוע שהיא הרגשה נבדלת מערך הגוף רק כמו שהנפש והנשמה עצמה חיה בטרם בואה לגוף כנ"ל ואחר הלידה יורד אצילות כחות הנשמה והנפש בערך הגוף. והיינו שהגם שעיקר החיות הוא רק מאלקים חיים שהוגבל בתמונת הנפש אבל אין הגוף יכול להרגישו ולהתאחד בו כ"א כאשר יבואו כחות אצולים מהנפש והנשמה בגוף והכחות הנאצלים מהנשמה והנפש יורדים כמה מדריגות ממקום שרש הנשמה והנפש עד מקום הגופני דעוה"ז דרך התלבשות לבוש ומדרי' אחר לבוש ומדרי' כפי כל המדרי' שיש בין עולם דשורש הנשמה עצמה עד עוה"ז. ודרך ההלבשות הללו מתייחדים הכחות הנאצלות מהנפש עם הגוף ממש כנ"ל. וידוע שבכל עולם ועולם יש ארמ"ע וירידות כחות הנאצלות מן הנפש הנ"ל נעשים ממנה כחות מורכבים בהרכבה מיוחדת לפי הזמן ולפי"ע פרטיות כל נשמה ונפש שאין אדם דומה לחבירו ולפי ענין הכנות אב ואם המולידים. וזהו ענין שתי נפשות שיש לכל א' מישראל. הנפש הא' היא בעלת רצון ושכל ומדות לפי"ע הרכבת הארמ"ע כסדר השתל' מדרי' העולמות כנ"ל. והשנית היא מהו"ע הנשמה והנפש מישראל שחייה הם מאלקים חיים ממש המוגבל בתמונה פרטיות של הנפש כנ"ל. רק שאצילות הכחות שלה ממש יורדים להיות מוגבלים ומצומצמים כפי השתל' מורי' העולמות אבל הכחות עצמן האצולים אינם משתנים כלל וכל שכן שהחיות של הנפש עצמה אף שיורד להחיות את הגוף (דרך ריבוי המדרי') בחיות שאין מורגש לו וא"י לקבלו כנ"ל דפשיטא שהוא אינו משתנה כלל ואין ההשתנות רק במה שבא להרגשת הגוף. וזהו דוקא נשמת אדם שהוא כל עיקר מציאותה להגביל החיות שלה בתמונתה בכדי שכאשר תבא לגוף אז תאצל כחותי' כמבואר הכל. אבל או"כ של המלאכים שכל עיקר מציאותם הוא לפעולתם בכלי שלהן ומקבלין דין מן דין משריין ורתיכין הרי החיות דאור משתנה בכלי שלהן תומ"י כשמתחברין (וזהו מלבד ענין הידוע דאורות המלאכים הן מחיצוניות הכלים ואורות הנשמות הן מפנימיות)

המובן למשכיל מזה בענין שתי הנפשות דישראל שהא' היא לפי סדרי המדרי' דעולמות שמשתנים מחדרי' למדרי' כעין האמור במלאכים. והשנית היא אינה משתנית בעצמה אלא שאצי' כחות שלה מתלבשים ומתצמצמים לפי"ע העולמות ומדרי' עד שבאה בגוף. וזהו ענין ולאום מלאום יאמץ כמ"ש בתניא. ויש להתבונן מכ"ז שכל התפעלות ופעולות של האדם ע"י ראי' שמיעה ריח דבור שלו בעולם (וכן במח' ומעשה. רק שזה מתחלק באצילות הכחות כידוע מכ"ד). הכל תלוי בחיות דהתקשרות גשמי ברוחני שהוא החיות