חנה אריאל שמות רכג

דנפש הבשר בדם מפעולתו ושמושו אף זו שכח הנפש הרוחניות המאירה להחיות הדם מתאספת אל פנימיותה ונותן תוס' כח להוצאת הולד. וי"ל שמ"ש ואיהו לחיך הכונה שהנחש עצמו מקנח הדם שארס הנחש בא בו ומנקה ערייתה ממנו כדי שיצא הולד ולא יגע בדם המקולקל הארסיי וע"י כ"ז אולידת בשלימות. זהו שטחיות פשט המשל וכבר נת"ל שמתייחסים לענין זה ענין חויא דרבנן. פי' חויא דרבנן הוא ע"ד הידוע בגמ' נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות והוא הוא ג"כ ענין חויא דרבנן ור"ל שע"י נתינת עין של החכם וההוא מרבנן מפריד ומסלק כל ניצוצי הקדושה הנמצאים בתוך חיות גופו (כידוע שאין שום מציאות שאין בו בהעלם והתלבשות או תערובות נ"ק משבה"כ ומפציטת הבירורים וכה"ג והוא הוא עיקר קיומו של המציאות ההוא) ומוציאם לגמרי ממנו עד שנשאר חומר בלא צורת נפש חיוני כלל. וכן הוא ענין נשיכת הנחש הנז"ל שלפי שכח הפנימי דאיילתא מעורב ומיוחד בהתפשטות דנפש הבשר בדם בחיצוניות עד שנעשה כל עיקר כח הנפש נמצא בחיצוניות עד שא"א לה למצוא בנפשה כח פנימי בלתי מתפשט בחיצוניות זאת פעולת ההוא חויא דנשך לה ומחליש לכח החיצוני עד שנפרדים כחות הפנימי' ומסתלקים מהחיצוני' לגמרי. ועד"ז יש להתבונן בזווג דקטנות דקי"ס שהוא ממש כדוגמת נשיכת הנחש דחויא דרבנן להפריד ולהסיר תוקף ההתחברות דכבוד מל' דקדושה בסדר ההשתל' חיצוניות העולמות להעלותה כולה למעלה בדעת עליון המיוחד באל דעות הוי' גם בדעת התחתון שלו שע"י לבושי הד"ת הוא מסתכל ע"ד דוגמא מנתן עיניו בו (דרבנן שהוא החויא כנ"ל) ונעשה גל של עצמות מתים וכה"א ויסר את אופן מרכבותיו כמ"ש בשם זוה"ק. והיינו נהירו דעתיקא המתנשא מימי"ע לגמרי. ובתי דינין אתכפיין קמי' ומתבטלין מסדרם וחוקם. והוא הדוגמא דהזמנת הנחש הנושך בערייתה שהוא נשגב מערך סדרי חיי האיילת עצמה לגמרי

ובזה י"ל מ"ש ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה. הענן כבר נת"ל שהוא בחי' הדעה התחתונה דאל דעות המיוחדת בדעה העליונה. והחשך הוא אור הכתר דישת חושך סתרו והיינו עתיקא. שע"י שניהם דוקא דהענן והחשך ויאר את הלילה שתתאחד גם בכל כחות המחייבים מציאת היש הנפרד אל אור הד"ע שבענן וחשך הנ"ל. ונתעלו ונתחברו כל ניצוצי המל' המתפשטים אל היש הנפרד ובכללם ערות הארץ מקור הפירוד להיות גם הם משמשים בקדושה העליונה דאור הד"ע הנ"ל והיינו כנגלה עליו אדון הכל דאאע"ה ונגלה עליהם דיצי"מ והבן). וזהו הדוגמא דאתפתחית ואולידת לידת הנשמות כנ"ל שאור התיקון שהאיר להם בעת יצי"מ בבחי' עליהם בהעלם המקיף הן עתה נגלה האור בעליל למטה בנשמות בגופים. וזהו ויאמינו בה' ובמשה עבדו כלומר כמו שתוקף האמונה מורשה להם מאבה"ק הנמצאת ומושלת בקרבם בחי' לכתך אחרי הנז"ל. כן נתחדש עתה שהיתה גם במשה עבדו ר"ל הרגשת הד"ע דאל דעות ב"ה שהוא מדרי' מרע"ה כנ"ל כ"פ שהוא הד"ע דכ"י. ואז ישיר משה ובנ"י את השירה הזאת לה'. והענין בכללות ובקיצור הוא התפעלות מורגשת בנשמות שבגופים במעשה פלא שלא הי' אלא בעת קי"ס דהנה לאחר מ"ת שנתגלה פנימי' רצה"ע בעולם תוך עם סגולה בני יעקב בחירו עד סוף מעשה בחומר העולם התחתון שלנו הי' אעפ"כ מקום לנפש הטבעיות דנוגה בסדר הנהגתה לעצמה אף גם בעת ממשלת ושליטת הנפה"א עליה וגם שימוש הנשמה בגוף הוא ע"פ חק וסדר השתלשלות המדרי' בטעם וחשבון כענין הוי מחשב שכר מצוה וכו' וכדומה. משא"כ לפי שעה דקי"ס שהוא בחי' הזווג דקטנות הנ"ל דכתיב ויסר את אופן מרכבותיו ולא שמשו כלל סדרי המדרי' עד שגם שפחה ראתה כו' ועם האמור י"ל ענין ב' הדעות הנז' בסידור שער קי"ס שלדעת האריז"ל הוא בחי' לידה שהוא התגלות למטה ולפ"ד הזוהר הוא בבחי' עלי' מלמטה למעלה וכמ"ש הפך