חנה אריאל שמות רכד

ים ליבשה שם נשמחה בו. ובאמת גם בזוהר קרי לה לידה כמשל דאיילתא. ולפמשנ"ת שנתבלבל סדר התחתון עד שכל הניצ"ק אלקות עלו מלמטה ונתייחדו למעלה עד שגם התפעלות הגוף מהנשמה היתה בבחי' משה עבדו כנ"ל מבואר ששני הדעות לד"א נתכוונו שהיתה בחי' לידה והתגלות למטה עד הנשמות שבגופים. וזו ההתגלות עצמה היתה למעלה מסדרי מדרי' העולמות כ"א שם נשמחה בו ובכ"ז נעשה התכוננות המל' דקדושה בבחי' התייחדות על בנ"י דוקא המקבלים מבחי' אל דעות ה' שאין זה לשום נמצא כ"א לבנ"י דוקא (ומ"ש בצאת ישראל ממצרים היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו אין ה"נ דודאי בשעת יצ"מ שנגלה עליהם ככל הנ"ל נתייחד המל' כמש"ל ממה"מ הקב"ה ואין זה אלא לבנ"י דוקא אבל הים הי' מכסה מלהתגלות במקום הישות כמ"ש נגלה עליהם דוקא. וי"ל שז"ש היתה יהודה לקדשו דוקא ובחי' זו דוקא ישראל ממשלותיו עד כי הים ראה וינוס וגו' אז ישיר כנ"ל). אך זה הי' בבחי' הריסת הסדר דמדרי' ההשתל' כנ"ל ויסר את אופן מרכבותיו (ואפשר שלזה כוונו במ"ש מה שלא ראה יחזקאל הנביא דוקא עפ"י הידוע דישעי' ראה מרכבה דבריאה וזכרי' מרכבה דעשי' ויחזקאל מרכבה דיצירה ששם בחי' שרו של עולם דוקא. ויחזקאל ראה בחי' זו בבחי' סדרי המרכבה ואופני מרכבותיו ובקי"ס ראו גם במדדי' שרו של עולם ואמרו זה אלי ואנוהו ושם נשמחה בו שאין הסדר משמש כלום ובעתיקא תליא מלתא כנ"ל). ולז"א ויסע משה את בנ"י מים סוף להמשיך בחי' המל' ומובן מהנ"ל שזהו ענין וה' הולך לפניהם הנ"ל עד בחי' המורגש דנפה"ט שנטהרה מטומאת מצרים (כמ"ש אשר ראיתם את מצרים לא תוסיפו וגו' וכנ"ל). אך אעפ"כ אינה נכללת ממש בקדושה אלא כענין קליפת נוגה הידוע שאינה נכללת בקדושה אלא לפעמים ועת רצון דוקא אבל עיקר ענינה היא יש נפרד לעצמו בלי שום. הכרת ענין אלקי וגם בשעה שנכללת אין לה בחי' הכרה והרגשת אלקות כ"א ההתפעלות מאלקות ע"י הנפ"א והנשמה וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי חמורות אמרו מים זו תורה. וכ"ה בזוה"ק היינו שלא השיגו בחי' זה אלי ואנוהו דקי"ס. ובדרך כלל היינו דאוריי' וקוב"ה כולא חד. והמ"י ע"פ כל הנ"ל שזאת הוא בחי' התורה ממש שהי' בעת יצי"מ ובעת מ"ת. ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם. ע"כ קרא שמה מרה פי' שבאמת לא הי' שם מרירות רק מחמת התפשטות נפה"ט בגופם לא נמצאה בהם הכנה שיוכלו לקבל המים דתורה ע"ד שהי' בעת קי"ס לא מיני' ולא מקצתו כלל מפני ששוב. נמשכה בחי' המל' בעולמות נפרדים בסדרם ומתכונתם. עד כי ויורהו ה' עץ בחי' יסוד דז"א עץ החיים שיש בה כח להשפיע אור התו' גם בהיות העולם כמנהגו נוהג בסדרי השתל' דעולמות הנפרדים. (ואפשר לומר דהשלשת ימים לא הרגישו בעצמם כלום רק הרגשת גופניות ובמרה הרגישו עכ"פ צער בנפשם וטעם מרירות על מניעת אור התורה להאיר להם עד ויורהו ה' עץ כנ"ל וימתקו המים כענין הוי כל צמא לכו למים המ' בתניא שאעפ"י שאין הנפש מתמלאת לראות האור דתורה אעפ"כ המרירות על ריחוקה מתמתק בלימוד התו' בדרך הנגלה דדיני ומשפטי התורה). וזהו שם שם לו חוק ומשפט כענין משפטי התורה בנגלה. ושם נסהו הנה ענין הנסיון אין כאן מקומו לסדרו באריכות עפ"י המבואר בכ"ד. ובתכלית הקיצור להמשך הענין יובן עד"מ הבן בעודנו נער שהגם שיודע שאין רוחו של אביו נוחה הימנו בעת שנמשך אחר מעשה נערות אעפ"כ לא יסור מלעשו' הטוב בעיניו עניני הנערות אבל כשיראה איזה הרחקה מאביו כשבא להתקרב אליו והוא מסתיר פניו ממנו. אז אם התחיל לצמוח בו ענין הגדלות שהוא ד"כ הכרת מעלת עניני שלימות ותכליתיים אף שעדיין לא הגיעה כח הצמיחה עצמה להשתמש בה אך מחמת ההרחקה שרואה מאביו מתגבר בעצמו להניח מעשה נערות ככל מה שיוכל. נמצא שהרחקה זו היא בחי' ונסיון אם צומח בו הגדלות או לא. וגם המעט שצומח בו אינו בא להיות