חנה אריאל שמות רכב

למעלה מהם כנ"ל. והם לא ראו כלום להיות בחי' התפעלות הזאת דלכתך אחרי וגו' כדרך התפעלות אברי הגוף לעשות גזירת הרצון והשכל המורגש בקרבם שכן הוא הרצון וכן הוא השכל אלא הי' לכתך אחרי. חסד נעוריך. כתינוק קטן הנמשך אחר אביו ואמו בלא שום ציור השגה וחיוב על החסד הזה. והמובן מכל הנ"ל בפ' זו הוא שכל הסיבה לזה (וכיוצא בזה) הוא רק מה שהמל' דאין מלך בלא עם המתפשטת בעולמות הנפרדים בסדרי ההשתל' וע' שרים וכוכבים וגלגולם יורדת השפעתה לערות הארץ דפרעה ומצרים ואחיזת ערות הארץ בה מונע ממנה התפשטות כח יחודה באל דעות הוי' בממשלתה בעולמו. והוא ענין א' ממש למבין עם מה שנה"ט דבנ"י היתה מבחי' מצרים בתקפה ומחמת זה לא היתה אור הנשמה בתיקונה ועלייתה יכולה להתפשט בקרבם ע"ד מ"ש כי אשר ראיתם מצרים היום לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם. פי' שהרע דבחי' מצרים שבגופם ונה"ב יסור מהם לגמרי ויאבד זכרו ואף שתהי' הנפש חי' מחיצוניות העולמות אך לא מקליפות מצרים המונעת מלהתגלות אור תיקון הנשמות בגופם כנ"ל. ואז הוא מה שנק' בשם לידת הנשמות היינו התגלותם למטה עם מה שקבלו כאשר נגלה עליהם ממ"ה הקב"ה כנ"ל. ואמנם לפי מה שבסדר ההשתל' היתה יד פרעה ומצרים ראשונה במלכות הארץ לא נגלתה מל' דפנימי' רצה"ע ואל דעות הנ"ל עד אחר שנתבטל שרש סדר ההשתל' מעיקרה במל' דקדושה (שממנה יונקת ערות הארץ). וכמ"ש בזוה"ק וז"ל דמ"ט ע"א ות"ח בשעתא דבעא קוב"ה לאעברא לאוכלסין דפרעה לתתא (כענין אשר ראיתם את מצרים היום הנ"ל והבן). אעבר בקדמיתא לההוא חילא דילהון (לעילא) כמה דאוקימנא. מה עבד אעבר וסליק ההוא אתר קדישא עלאה דהוי מדבר לכל אינון רתיכין כיון דהאי אסתלק הנהו כולהו משיריין (דסדרי ההשתל' דחיצוניות העולמות כנ"ל) לא יכילו לדברא כו' וכדין שלטנותא דמצראי אתעדי עכ"ל. ואחרי דשלטנותא דמצראי אתעדי אז נגלה אור הנשמות דתיקון שלהם למטה כנ"ל וזהו ענין הזווג דקטנות דקי"ס הנמשל לענין האיילתא דנשיך לה נחש כנ"ל ואיתא בכתבים ובסה"ק בענין הנחש שהוא כחויא דרבנן דלית לי' אסוותא

ולהבין זאת אפס קצות הענין צריך לבאר המשל דאיילתא הנ"ל ע"ד סדר פשוט דגוף הענין ומעשה דאיילתא הנ"ל. האיילתא היא מרובת הדמים החיצונים כי הדם הוא הנפש חי' המתנענעת לכל תנועת הגוף ולכן רחמה צר מלקבל דבר שפע אחר ופרט שפע פנימי' דתולדות ולד. שאין בו עדיין רק התקשרות הנפש חי' בגוף וא"כ עיקרו הנפש שאין לה תנועה גופנית זהו נגד טבע האיילתא שעקרה ההתפשטות ותנועת הדמים (שהן הרכבת הנפש בגוף שאין לה ענין בזולת ההרכבה). וכיון דאתעברת אסתימת יותר כי טבעה מתגבר על הזרע שבקרבה ונמשכים רבוי דמים שבה אל מקום רחמה ומעכבים יציאת הולד שהוא דבר זולתה חוץ מחיצוני' גופה אף שבפנימיותה הוא קשור בה ומקבל חיים ממנה. אך הדם הוא הנפש שלה מעכב בחיצוניות על שימוש כחותי' הפנימי' (דוגמא דחיקת חולי מירידין מהתאספות הדם סביב נקב היציאה ומעכב את היציאה). וכד מטי זמנא למילד הקב"ה מזמין לה נחש ונושך בערייתם ודמא שתית ואיהו לחיך ואתפתחת ואולידת. ידוע שהנחש יש לו ארס הממית. ולכאורה שכאן עיקר המכוון שיצא הדם וממילא ירווח מקום הלידה. למה יהי' נחש מסוכן דוקא. אמנם עיקר הענין הוא החלשת כח החיצוני' דנפש הבשר בדם שהוא הוא הסיבה המונעת שמוש כחות הפנימי' דלידה ולזאת בא הנחש וארסו הממית ומכלה הגופים ושורף החיות שבהם בארסו ונושך לה בערייתה ובזה מבטל ומבלבל החיות דנפש הבשר בדם עד שמתבטל שמושו לפי שעה עד שכמעט נעשה כאלו אינו (ובאמת לא כל הגופים מתבטלים מארס הנחש כי החתול אוכל הנחשים). ולא זו שביטול החוזק וההתגברות