חנה אריאל שמות רכא

בתוך מצרים רוח ה' נוספה בם. אך עתה ויוגד (דבר חכ') למלך מצרים כי ברח העם שיש להם רע שהוא גם עתה בתקפו כאנשי מצרים. ויאמרו אה זאת עשינו כי שלחנו אותם מעבדנו היינו בזה שאמר להם הרי אתם ברשותכם הרי אתם לעצמיכם שאם לא הי' משחררם ברצונו כבר היו משועבדים גם אחר יציאתם אל מלכות מלך מצרים המולך בכורות את פרעה שיאמר כן הרי אתם ברשותכם וכו' כדי לעשות אותם חפשי ממלכות מצרים באופן שיוכלו לקבל עליהם עומ"ש שלימה במ"ת וכמשנ"ת. ויהפך לבב פרעה ויאסור את רכבו וגו' כי לא היתה עדיין רק מכת בכורות מבכור פרעה וגו' הוא בחי' המשכת הכתר בחכ' כידוע שזהו ענין הבכורה עד כל המדרי' והיינו שבטלה התפשטות פרעה לעשות בחב"ד חג"ת וכו' שלו ברצונו. באופן שמל' דקדושה גברה להיות ההתפשטות בעולמות ממנה. אבל עדיין פרעה עצמו בעל הכתר מל' נשאר בקיומו. וגם ביטול התפשטות הנהגה שלו ג"כ לא היתה רק לפי שעה שנתעלתה בחי' המל' דקדושה לבחי' הזווג דגדלות שאין שם מקום ליניקת ערות הארץ כ"א בצמצום גדול רק כדי קיומה ולא שתוכל למשול ולהתפשט אבל אח"כ חזרה מדת המל' דקדושה להאיר בעולמות הנפרדים למלוך עליהם ביד רמה (כמ"ש בזוהר ינוקא דבלק ו"ה בזקף גדול). אך במקום וסדר המדרי' דהשתל' העולמות שמזה יש עכ"פ כח יניקה גם למל' פרעה וערות הארץ ובפרט שבנ"י עצמן ג"כ הנפש הט' שלהן היתה ממל' מצרים כנ"ל. לכן הי' כח לפרעה להתגבר. ויקח שש מאות רכב בתור מסט"א. כידוע בסה"ק שיש ענין מלחמה בין סט"א לסט' דקדושה. וגם כאן נאמר ה' איש מלחמה. כי לה' המלחמה פי' הדברים דהנה אחר רגע דיצ"מ שנסתלק הגדלות וחזר להיות נמשך בסדרי המדרי' באופן שיומשך פנימית רצה"ע ודעת העליון להיות הנהגת מל' הנאצל בעולמות (גם) הנפרדים רק ע"י היחוד בד"ע ולא כסדר ההשתל' דאחוריים דרצה"ע הנ"ל וגם זאת אות הברית עם כל נפש חי' שזה הוא בהשתל' בחי' החיצוני' ואחוריי' כמשנ"ת כ"פ. נשתנה להיות הכל עפ"י החבור ויחוד גמור עם הד"ע ופנימי' רצה"ע וכמ"ש היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו שממשלותיו של הקב"ה בעול' הוא הכל בשביל ודרך שישראל מהלכין בו מפני שנתייחד החיצוניות שלא יתנהג כ"א עפ"י הפנימי' דרצה"ע כפי מה שהוא ה' ב"ה אל דעות שמתייחדים בו שני הדעות כנ"ל. וכ"ז נכלל במ"ש וה' הולך לפניהם יומם ולילה כלומר התכוננת המל' הנק' לילה להאיר להם לישראל דוקא והוא ע"י הענן דיומם כלומר בחי' דעה התחתונה דאל דעות ה' שמתכסה בה ומתייחד בקרבה דעה העליונה כאור השמש המתכסה בענן דיומא דעיבא כולא שמשא וק"ל. אך לבב פרעה נהפך לאסור את רכבו ורכב בחור וכל רכב מצרים להתגבר בכח אחיזתם במדת המל' הנאצל שהיא מכבר באה בברית עם כל נפש חי' בסדרי המדרי' דהשתל' דחיצוני' ואחוריי' דרצה"ע ששם הוא אחיזת פרעה אותיית הערף דא"א וזהו ממש תכלית ההיפך ממל' ה' אל דעות האמור ולכן אמר ה' אל משה מה תצעק אלי להושיע אתכם. בעתיקא דוקא תליא מלתא. אבל בחי' הוי' הוא עצמו כבי' במלחמה כנ"ל ולה' הישועה מנהירו וסייעתא דעתיקא שהי' אתעדל"ע דעתיקא נעשה בחי' הזווג דקטנות דקי"ס. וענין הזווג דקטנות הזה אמרו בזוהר המשל מאיילתא (בפ' בשלח ופ' פינחס). דכיון דאתעברת אסתימת (ובלא"ה נמי רחמה צר). וכד מטי זמנא לילד הקב"ה מזמין לה נחש ונשיך לה בערייתא ושתת דמה ואיהו לחיך ואתפתח (האיילתא) ואולידת והוא משל ללידת הנשמות דשביעי ש"פ בכל שנה ופעם הראשון הי' בעת קי"ס וראתה שפחה כו' ואז ישיר משה ובנ"י וגו' וענין לידת הנשמות יובן עפ"י משנ"ת שבנגלה עליהם דיצ"מ עלו הנשמות דבנ"י אל שרשם שקודם הנשירה (שלטה בהם האמונה גם על הנה"ט דמצרים שבהם. וכ"ז הי' רק דרך עליית הנשמות אל שרשם וז"ש עליהם