חנה אריאל שמות רכ

שושדמ"ט יוצא מתוך מצרים ועולה לקראת משה וע"י חבורם דמשה ואהרן פעלו ענין דויאמן העם והוא התנערות להתעוררות מדת המל' דקדושה מתחת גליות ושעבוד דערות הארץ. אך לפי שהחבור דמשה ואהרן הי' רק ביציאת אהרן ממצרים לעלות לקראת משה לכן לא פעלו עדיין כלום לבטל עול מלכות מצרים וערות הארץ ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה ואמר תכבד העבודה וגו' עד אח"כ שאמר בפ' וארא בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בנ"י מארצו אז הוחל מש"ה הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בנ"י וגי' הם המדברים אל פרעה וגו' הוא משה ואהרן דלגבי בנ"י הקדים אהרן למשה ולגבי פרעה הקדים משה לאהרן. וכן מצינו שלגבי פרעה הוא אומר ראה נתתיך אלקים לפרעה הוא בחי' מקיף ואהרן אחיך יהי' נביאך לגלות לפרעה בבחי' פנימי ולגבי בנ"י נהפוך הוא דבזכות משה ירד להם המן שהוא חיות פנימי ובזכות אהרן היו ענני כבוד בחי' מקיפים וידוע דסדר ירידת האור והשפע הוא תחלה בבחי' מקיף ואח"כ לפנימי ולכן אמר הוא אהרן תחלה ואח"כ למשה. שההתחלה הוא בחי' העלאה ממטה למעלה את הנשמות לשרשם שעלה למעלה בעת הנשירה כנ"ל וע"י החסד דאהרן דמשכתיך חסד משך את הנשמות הנ"ל למעלה אל ענין ובחי' נגלה עליהם וכנ"ל שע"י משה שושדמ"ל. והי' כס אהרן רק בבחי' המקיף לעשות הכנה לעלייתן של הנשמות לשרשן והפנימי דחיות תחיות הנשמות ממש דשעת יצי"מ ככל הנ"ל הוא ממה שנגלה עליהן הקב"ה כנ"ל. אך לגבי פרעה דהיינו לבטל יניקת ערות הארץ ממל' דקדושה שלא תהי' בחי' המל' דקדושה בגלות תחתיו והיינו ע"י העשרה מכות וכמ"ש בפע"ח שהן הכאת מל' דקדושה את המל' דמצרים בכל העשרה בחי' תחלה נאמרו למשה מפי עליון ובזה הוא בחי' מקיף לענין המכה בפו"מ וע"י משה ואהרן נעשה הפו"מ של המכה ע"י אהרן דוקא (ובזה יש לפרש פ' ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים שאין לו משמעות מה הי' אז וגם הוא סיום הפ' דנראה דלא קאי אדבתרי'. ולפי האמור מובן שכל הענין דהוא אהרן ומשה והוא משה ואהרן נעשה ויהי ביום דבר בארץ מצרים דוקא כנ"ל), וכנ"ל שע"י אהרן מתגבר ומתעלה כחה של מלכות שמים ונבנית בבחי' ומדרי' עולם התיקון עכ"פ בבנין ע"ס שמהן יצאו העשרה מכות כנ"ל. וכבר נת"ל שאם היתה המכה האחרונה דמכת בכורות ג"כ בדרך הכאה וטכסיסי מלחמה אף שהיתה המכה נעשית בפו"מ אך לא הי' נמשך ממנה גילוי אור המל' דקדושה כי הי' נשקע בטומאת מצרים וכדלעיל באריכות. לכן הי' שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה בבחי' הזווג דגדלות ואו היתה עליית הנשמות לשרשם בתכלית והאמונה גם היא האירה מכבודה במהו"ע תוך הנשמות להאיר עכ"פ בגופם ונפה"ב הטבעיות שממצרים להתפעל בבחי' לכחך אחרי וגו' ונת"ל שזה הזווג נסתלק מיד בכדי שיתתקנו המוחין עליונים דז"א דרך השתל' המדרי' עליונים דקטנות וגדלות דאו"א כמ"ש בפע"ח בענין הספירה בכדי שיהי' הזווג דמ"ת בבחי' וירד ה' לעיני כל העם על הר סיני. וגם בישראל למטה הי' תיקון גדול דבר יום ביומו עד מ"ת (וזה יובן כענין תיקון המדות למטה בימי הספירה שהם מסוגלים לזאת ושע"כ אומרים פרקי אבות כידוע). וז"ש וה' הולך לפניהם וגו' פי' שמה שבעת ורגע דיצ"מ. עלה עליהם קובה"ו כנ"ל בבחי' מקיף אח"כ הוא אומר שהולך לפניהם בחי' הפנימי' שלהם יומם ולילה כנ"ל וק"ל. ויוגד ביום השלישי כי ברח העם ויהפך וגו' מה זאת עשינו כי שלחנו וגו'. ידוע הפלא בזה וכי מרצונם עשו. אמנם יובן עפ"י משנ"ת ועפמ"ש בתניא על ענין זה דכי ברח העם דלכאורה תמוה וכי לא הי' מוכרח לשלחם אלא מפני שהרע שבנפשות ישראל (הטבעיי' עדיין) הי' בתוקפו בחלל השמאלי. כי לא פסקה זוהמתם עד מ"ת ע"כ. והיינו מה שהנפשות הטבעיי' שלהם הי' כערך נפשות המצרים וכנ"ב. ופרעה לא ידע מזה שיש להם שתי נפשות כי חשב שכמו שהם