חנה אריאל שמות רג

חדשה מאין ליש כמו שמהות הנבראים נברא מאין ליש. וכל עיקר הכח שמבינים ומשיגים הוא ג"כ רק מצד יחודו ית' לבדו ואין מושג להם. ולפ"ז נק' ענין התפעלות הנמצאים לעשות רצונו ית' בשם ריחוק מקום מאוד וכלומר שבודאי מגיע הוא אל הנמצאים להתפעל ממנו אבל אין יודעים מזה כלום. וע"ד מ"ש בכתבים מרחוק הוי' נראה רק שזהו בנשמות וכמשי"ת אי"ה. וע"ז בא המאמר נעשה אדם וירדו בדגת הים וכנ"ל. ר"ל ממשלה בדרך ירידה. שע"י נפש וגוף של האדם ונשמת חיים שנפח הוא ית' באפיו (שאין זה בדרך בריאה כידוע בכתבים דבנשמות לא נז' ענין בריאתם. ומ"ש אתה בראתה הנה מקודם אמר טהורה היא מטה"ע ואתה המשכת אותה בבריאה וכו' כידוע) יתקרב מקור התפעלות הנמצאים מיחודו ית' אל גוף ומהות הנמצאים בדרך קירוב ממש. כי האדם הוא התלבשות נשמת רו"פ ית' בצלם ודמות שהן כלי האדם כמו שהוא משתוה עם הנבראים מאין ליש. ואעפי"כ יש בקרבו נשמת רו"פ ית' ממש. והתפעלות דגת הים וכו' מן האדם הוא בקירוב ממש. ולכן אמרו בזוהר ותיקונים שאדה"ר הי' אומר לנמצאים בואו נשתחוה ונכרעה וכו' כידוע. אף שכל הנמצאים משתחוים ובטלים יותר לרצונו ית' מן האדם כידוע ואיך הוא אומר להם נשתחוה וכנ"ל. ולפי הנ"ל מובן דהיינו בחי' ההשתחוואה בקירוב בגילוי דוקא. וכן גם עתה אחר כל מה שעבר באדה"ר וכל הדורות שהן מכעיסין ובאין וכנ"ל הנה אין יגיעת האדם להכיר את בוראו במחדו"מ לריק ח"ו גם עתה כשהוא בעוה"ז (מלבד מה שצפון לצדיקים לע"ל וכנ"ל) ופועל פעולה גדולה בעולמות כעין מה שעשה אדה"ר באמירת בואו נשתחוה כנ"ל. כי גם עתה פועל הוא הקירוב של יחודו ואחדותו ית' לגילוי בעולמות. וזהו שנק' שמוש לקונו ואותו תעבוד להשלים הווייתו ית' בעולמות כפי מה שהוא הי' והוה בעצמו בבחי' יחודו ואחדותו כנ"ל ככה עושה האד בחי' יהי' ר"ל מה שיהי' לע"ל וכמ"ש בלק"א פל"ו ול"ז וכו' ובזה דוקא תלוי קץ ישועות ולא בזמן עצמו שהזמן הוא נברא וההתפעלות בריחוק מקום כנ"ל ורק במספר הדורות שדור דור ודורשיו וחכמיו וכנ"ל כולל איזה מדרי' ידוע מהמדריגות שעלה ברצונו ית' בבחי' קו המדה וכנ"ל כידוע במק"א וכל דור ודור מגלה בחי' ומדריגה ידועה ומקרב אותה לעולמות כנ"ל. ובבחי' הקירוב הזה לעולמות הוא שהבחירה ביד האדם. אבל בענין התפעלות עשיית רצונו שמצד יחודו הנעלם מהם אין שום שינוי כלל והדברים ארוכים במ"א. וז"ש את הוי' אלקיך זו"נ תירא מלשון ראי' והתגלות לעצמו של האדם. ואותו ר"ל ז"א תעבוד לייחדו בשכינתי' בתחתונים וכנ"ל וד"ל. וכל עיקר העבודה שנצטווינו עלי' בתורה הוא רק בכח הבחירה כידוע שלזאת ניתנה התו' לתחתונים דוקא שהם בעלי בחירה. וידוע שהבחירה היא בדעת. והנה הפי' הפשוט במאמר זה שהבחירה היא בדעת הוא שאם אינו יודע מציאות הטוב איך יוכל לעשותו וכן להיפוך וע"י שיודע שניהם יוכל לבחור. ועפ"י הידוע שבן י"ג שנה שנעשה בר מצוה שהפי' הוא לפי שאז דעתו חזקה להתגבר על טבעו משא"כ קודם לכן אין בכחו להתגבר על טבעי והיינו נמי עולה בסגנון א' עם הפי' הפשוט הראשון שאין ידיעתו חזקה בטוב או ברע. לכן לא יוכל להניח מה שטבעו מושך אליו. כי אינו יודע שהוא טוב יותר מטובת עשות כחפץ טבעו (ער האט דעם חוש ניט אז עס איז פאראן אבעסרי זאך ממילוי תאוות הטבעית). אבל הבר דעת משיג מציאות טוב אחר וכנ"ל

אך א"כ הוא קשה מ"ש באדה"ר לעבדה וכנ"ל קודם שאכל, עה"ד טו"ר ולא ידע מרע כלל ולא שייך בחירה כנ"ל וא"כ איך נק' עבודה. אמנם הענין יובן ע"י שנבין מקודם קצת ענין החב"ד למעלה שכתוב בלקו"א ח"א פ"ב וח"ב פ"ט בהג"ה שאין שייך לחב"ד למעלה כ"א אחר צמצום הכלים דחב"ד דאצי' שנעשו נשמה לבי"ע והיינו כלים שחב"ד דז"א דוקא כידוע בסה"ק שהם הנעשים נשמה לבי"ע. וקשה ע"ז ממה שכל סה"ק